א. מטרת הספר ונושאיו

עמוד:13

13 את ראשית דרכו הפואטית העצמאית של אריה סיון ניתן לסמן במחזור השירים הפואמתי שירי שריון ( 1963 ) , כאן נתן המשורר ביטוי לחוויותיו כחייל במלחמת סיני ( 1956 ) . הקובץ ראה אור לאחר כמה שנות 'שתיקה' ובו לדבריו : "שורות, שכמותן לא יצאו ממני בשנים קודמות" ( 'עִם הספר', ערבון , ,2001 עמ' 268 ) . זו הייתה ראשיתו של מהלך פואטי חדש ביצירתו של המשורר, שנטש בהדרגה את "השירה הרוסית ונגזרותיה המקומיות" ( שם ) לטובת המודוס האירוני, האנגלו-אמריקאי, ברוח הפואטיקה השלטת בכתיבתם של מרבית משוררי 'דור המדינה' . מהלך זה התגוון והתפתח מבחינה אידיאית-תמאטית ופרוזודית-לשונית בארבעים שנות יצירתו הבאות, אך סימני ההיכר המודרניסטיים — הצורניים, הלשוניים והסגנוניים — שהוטבעו אז בשיריו, ליוו את יצירת סיון לכל אורכה . גם בנושאיה ובתכניה נתעשרה ונתגוונה שירת אריה סיון במהלך השנים . בכתיבתו הלירית ניתן לזהות שירת אהבה ארוטית ונועזת, שראשיתה עוד בתקופה ה'אלתרמנית' שלו, בטורי שיר דוגמת : חַדְרֵנוּ תָּמִים וְעָלוּם . אֵין לוֹ כְּלוּם / אַךְ גוּפֵךְ וְגוּפִי וּפְתִילַת אַהֲבָה ; ( "חדרנו", פמליה , תשי"ג, עמ' 54 ) , והמשכה בסגנון ייחודי לשירתו המאוחרת והבשלה, כמו במחזור השירים "קמח אהבה" ( נופל לך בפנים , ,1976 עמ' 51 - 61 ) . היסוד הלירי ניכר היטב גם בשירים בעלי גרעין אוטוביוגראפי מובהק, בהם חוזר סיון למחוזות ילדותו מתוך תערובת מרתקת של ערגה ואשמה גם יחד, הכרוכות ב'חיים הטובים' בארץ-ישראל בתקופת השואה . דוגמא מובהקת לכך הוא מחזור השירים : "על חטאי — מלחמת העולם השנייה" ( לחיות בארץ-ישראל , ,1984 עמ' 51 - 58 ) . 1 ליריקה חושפנית מצויה גם בשירתו הארס-פואטית של המשורר . ניצני הבוסר שלה מופיעים כבר בתקופת הראשית של כתיבתו — "שוועת השיר" בתוך : לקראת , מס' 2 תשי"ב — אך בהמשך התפתחה זו מאוד, תפסה נתח משמעותי בכלל יצירתו והשתלבה היטב דווקא בשירת המחאה הפוליטית שלו . יסודות ליריים מרגשים נחשפים גם בשירי המסע של סיון בערים שונות באירופה, דוגמת "טיול באירופה הגרמנית" ( אישרורים , ,1981 עמ' 15 - 19 ) . מסתבר שהמפגש עם נופי נכר דווקא, משמש למשורר כלי לבחינת זהותו הישראלית והיהודית, המועמדת שם לעיון מחודש . בספריו האחרונים של סיון בולטת נוכחותם של שירים שמוֹקדם התוכני והחווייתי הוא, מדרך הטבע, תחושת הזמן החולף, קשיי הזִקנה ואף המוות הצפוי לו ( כך, למשל, בשירי הספר בעל השם הטעון, השלמה , 2002 ) . אך לא על התמאטיקה לבדה תפארתה של שירת אריה סיון . בתהליך איטי, אך רצוף ועקבי, הבשילה יצירתו לשונית, אידיאית ופואטית . המשורר, שהחל, כאמור, את דרכו האמנותית, כרבים וטובים מבני דורו, כאפיגון של אלתרמן ושל רטוש וכבעל נטיות 'כנעניות' מונוליטיות למדי, כיוונן מאז את לשונו והעשירהּעד מאוד . זאת למרות, ואולי דווקא בגלל הסגנון הפרוזאי שאימץ לעצמו בהדרגה מתחילת שנות השישים . אכן, כדברי ועדת השופטים שהעניקה לסיון את פרס ביאליק 1 מרבית השירים הנזכרים בפרק זה יידונו בהרחבה בהמשך הספר .

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר