|
|
עמוד:13
[ 13 ] ד ו ו ק א א ל י ט ה ! אכן, יצירות מסוימות, יוצרים מסוימים וזרמים מסוימים נדחים מן הקאנון פעם אחר פעם מטעמים שאינם קשורים בהכרח לאיכות היצירות או היוצרים כי אם לעמדה שהיצירות מציגות במוצהר או במובלע, ללשון שבה נכתבו או לזהותם של היוצרים ( לאומיותם, מוצאם העדתי, שיוכם המגדרי וכו' ) . יוצרים אלה מידפקים תדיר על דלתות הקאנון, ומן הראוי להדגיש כי מושג זה אינו סטטי אלא דינמי ; נציגיו בכוח ובפועל מבקשים לשמר את מעמדו של הקאנון — וכך, כמובן, גם את מעמדם שלהם — ואילו ה"נידחים", נציגיהם וצופים אחדים מן הצד מבקשים מצדם לספר מחדש את סיפור היווצרות הקאנון, ולהצביע על הסיבות להשתקתם, עיוותם, סילופם או מחיקתם של קולות מסוימים ממפת התרבות ה"רשמית" . הכל טוב ויפה, אלא שבלהט ויכוחי הקאנון המוצדקים ומחויבי המציאות — אפשר לאתרם בכל זירה ובכל תחום ; החל בבמות אקדמיות ופסבדו-אקדמיות שעניינן ספרות או מוסיקה, עבור בפולמוסים מקוונים בענייני אופנה וכלה ברשימות בעיתונות היומית שעניינן ביקורת מסעדות — נשתכחה העובדה הפשוטה, שישנן יצירות שטוב היה לו שקעו בתהום הנשייה, הטירוף, המגלומניה והגרפומניה שממנה עלו . באופן דומה, לעתים ראוי לזלזל בבעלי היצירות עצמם — וזלזול זה אין מקורו במשמעותה הפוליטית של היצירה, כי אם בחוסר כישרונו המסוים של בעל היצירה המסוים . בנקודה זו ראוי להזכיר תופעה משונה, שבישראל מוכת
|
|