|
|
עמוד:10
א ו ר י ה ו ל נ ד ר [ 10 ] חמורים" פוקדות מעת לעת את מוחו — לא כל שכן, כל מי שיהרהר במובנה של המלה "תרבות" בישראל העכשווית — לא יפגוש אלא באותו תימהוֹן, שנתן זך הפליא לנסח באחד משיריו המוקדמים : "כל זה אינו שלי [ . . . ] ואני מתבונן בעצמי בְּתימהוֹן" . ואם הוזכרה ישראל של המאה העשרים ואחת, ואף הוזכר משוררהּהלאומי האחרון, אי אפשר שלא להזכיר צירוף נוסף מבית מדרשו של זך : "משנה לשנה זה" . ובמלותיו של אותו שיר נודע, שזו כותרתו : "ובכן זהו בדיוק מה שמדאיג אותי, / ובכן זהו בדיוק מי שמספיד אותי, / ובכן זהו מה שאני מרגיש" . מהי "תרבות" ? "תרבות" אינה אלא סך כישרונותיהם, טירופיהם, הזיותיהם, קנאותיהם, בריתות הסתרים והמזימות של כל העוסקים בתרבות . הגדרה טאוטולוגית זו משמרת יסוד חשוב, שדומה שנזנח למן המחצית השנייה של המאה העשרים, ובהיעדרו הלכה וגדלה השפעתה של אותה הרגשה מעיקה, אותה היקבעות במצב לימינלי-נצחי, מצב שהקונקרטי והנוסטלגי דרים בו זה לצד זה ; "משנה לשנה זה" . יסוד זה אינו אלא העובדה, שכבר אינה מובנת מאליה, ששדה התרבות מוגדר לא רק באמצעות כללי משחק, מושאי מאבק ואינטרסים הייחודיים לו, אלא גם באמצעות אמות מידה פשוטות כמו "טוב" או "רע" . לצד עובדה זו אפשר להזכיר עובדה נוספת, ולפיה אין מנוס מלהכיר במלחמת החזק בחלש, במלחמת החלש בחלשים ממנו, במלחמת הרעיונות בהוגיהם ובמלחמת האבירים מטעם עצמם בטחנות הרוח שבדו מלבם .
|
|