|
|
עמוד:9
[ 9 ] א . האנשים טעמו מהציביליזציה, אבל לא הגיעו לקולטורה "והדבר מובן", כתב י"ח ברנר במאמרו הנודע לתהילה "הז'נר הארץ-ישראלי ואביזריהו", "הסביבה היא קטנה, מצומצמה . השעמום חזק, העצבים מרוגזים . הריקניות גדולה . הליכת-רכיל רבה . האנשים טעמו מהציביליזציה, אבל לא הגיעו לקולטורה" . דומה שאין מלים הולמות מאלה לתיאור היעלמותם של שיירי ה"ציביליזציה" של המאה העשרים, ולהפיכתה של אותה משאלת לב כללית — לכונן "תרבות", "קולטורה", במקום המסוים ששמו "ישראל" ובכל מקום אחר — לדבר מה החורג מתחום התקווה האוטופית לתחום המדע הבדיוני . אכן, לפסימיזם התרבותי ולהרהוריו היסטוריה ארוכה כדברי ימיה של התרבות עצמה . אם יש בנמצא הגדרה פופולרית יותר למושג "היסטוריה" פרט לזו של מרקס, הרי שזו תנועת המטוטלת בין נאמני האבולוציה לגווניה — ההתפתחות הליניארית או הדיאלקטית, הנאורה או הבלתי נאורה — ובין חסידיה העגומים של ה"התפתחות" ההפוכה, הלא היא "ירידת הדורות" . ואולם כל מי שעיניו בראשו, ומחשבות על "בני מלאכים" הנהפכים ל"שאר
|
|