|
|
עמוד:6
6 | פרקי אבות פילוסופיים אלו עם משנתם הפילוסופית של הוגים מערביים . מן הראוי להדגיש, כי קיים הבדל מהותי בין ההיגדים הפילוסופיים המצויים בפרקי אבות לבין חיבורים פילוסופיים מערביים : הראשונים נאמרים בקצרה ומטרתם היא תיאולוגית בעיקרה, קרי קיום מצוות שבין אדם לחברו או שבין אדם למקום . האחרונים, לעומתם, מהווים על פי רוב שיטה פילוסופית סדורה ומפורשת . לפיכך, יש להתייחס בזהירות הראויה לרעיונות שאנו מייחסים לדברי החכמים שבפרקי אבות, משום שהדברים אותם אנו מייחסים להם לא נאמרו על ידם בצורה מפורשת וסדורה בהכרח, כמקובל בפילוסופיה המערבית . עם זאת, קיים היזון חוזר בין המימרות המצויות בפרקי אבות לבין הפילוסופיה המערבית שכן, רעיונות ודעות, מהפילוסופיה היוונית בעיקר, חלחלו בחלקם למחשבה היהודית, ולהפך . לכן, הטרמה של רעיונות ודעות אלה לאלו של הפילוסופיה המערבית המודרנית היא בחלקם תוצאה של אותו היזון חוזר . על אף שכאמור נכתבו כבר אלפי פירושים על פרקי אבות, בולט בהיעדרו דיון שיטתי ומסודר בהיגדים הפילוסופים הפזורים לאורכם . דיון כזה מתחייב לדעתנו לאור התפתחות החשיבה הפילוסופית המערבית באלפיים השנים שחלפו מאז צורפו פרקי אבות לשישה סדרי משנה . ספרנו נכתב במטרה לענות על חוסר זה . תרומתנו לחיבורים הרבים שנכתבו על המסכת היא כפולה : ראשית, אנו מקבצים רעיונות והיגדים העוסקים באותו עניין פילוסופי אך מופיעים במקומות שונים לאורכה של המסכת, ולעתים אף נאמרים על ידי הוגים שונים, זאת בשונה מחיבורים אחרים, שמפרשים כל משנה ומשנה לפי סדר הופעתן . שנית, אנו מעמתים בין ההיגדים שנאמרו על ידי חכמי ישראל בנושא מסוים בפרקי אבות לבין דבריהם של פילוסופים מערביים באותו נושא, תוך חידוד השווה והשונה ביניהם . כמו כן, אנו מעמתים בין חכמי ישראל לבין עצמם ובין הפילוסופים המערביים לבין עצמם בנושאים הקשורים לרעיונות המובאים במסכת . מראש ביקשנו להתרכז בדומה ובשווה ולהצביע על האופן בו רעיונות פילוסופיים הניתנים ברמז בפרקי אבות מובעים בהרחבה בפילוסופיה המערבית הכללית . לפיכך, מיעטנו לדון בשונה, אף שהתייחסנו לכך בקצרה במקומות שמצאנו לנכון . נדגיש שוב, פרקי אבות מורכבים מפרגמנטים רבים, אשר אינם מהווים משנה סדורה, בעוד רבים מהפילוסופים ביקשו דווקא לראות את משנתם כדבר שלם . הספר כולל תשעה פרקים, המחולקים לשלושה חלקים : בחלק הראשון — בין אדם לחברו — מוצגים עניינים שבין האדם לסביבתו הקרובה, קרי דיון בשאלת היחס הראוי לזולת ולסביבה, ובכלל זה ההבחנה בין המעשה הטוב
|
|