|
|
עמוד:13
נשף המסכות של יצחק גורמזאנו גורן | 13 השמאלית שהיה : עדיין כותב בלילות וקם בצהריים, כתיכוניסט בחופשה, עדיין מייצר ספרות חתרנית, עדיין סטנדאפיסט במהותו, עדיין מתעקש על זהותו, עדיין אוהב לשלב בשיחו סלאנג וקללות בערבית לצד ביטויים באנגלית ובצרפתית, עדיין שומר על הזיק השובבי בעיניים, עדיין מאמין בסתר שניתן לשנות ו . . . עדיין דמות מופת עבורי . פגשתי אותו לשיחה בדירתו שברחוב מאפו הניצב לטיילת לחופה של תל אביב . רוח ים תיכונית קלילה של סתיו שנשבה מבעד לחלונות הגדולים הפתוחים לרווחה, הזכירה לשנינו את הבית ברחוב דלתא 24 שיצחק, אז רוֹבּי, השאיר מאחוריו באלכסנדריה לפני כמעט שבעים שנה, גם הוא ברחוב הניצב לים התיכון . הייתה זאת שיחה, לא ריאיון, כי אנחנו מכירים טוב מכדי להקפיד על הפוזיציות הסטריאוטיפיות של הפורמט, ואף אחד מאיתנו לא אוהב להעמיד פנים . שוחחנו על הרומנים של יצחק, ובעיקר על האחרון שבהם : קוורטט הסניורה – הרומן מרובע הספרים שגיבורתו היא דונה גרסיה מנדס - נשיא, אשת הברזל היהודייה בת המאה השש עשרה . * ביצירתך הספרותית, אפשר להבחין בשתי מגמות : להנציח את אלכסנדריה ואת תולדות משפחתך שם, ולהנציח את ההיסטוריה והתרבות של יהדות ספרד . המשותף לשתי המגמות הוא שמדובר בהיסטוריה . ביוגרפיה מחד והיסטוריה של השבט מאידך . ככזאת, הכתיבה שלך מצליחה להתחמק מכל הקואורדינטות של הספרות העברית ההגמונית . אין בה הדיכוטומיה שבין כאן – בארץ, לבין שם – הגולה, שהספרות ההגמונית מושתתת עליה . העולם הוא המרחב הטבעי לה . אין בה ממדים של אלגוריה לאומית . אתה לא מתאמץ לשחק את התפקיד של "הצופה לבית ישראל", שהטילו על הספרות העברית ההגמונית מבקריה . הלאום עבורך הוא בכלל הלאום היהודי ולאו דווקא זה הישראלי . הכתיבה שלך גם מצליחה להתחמק מכל אידיאולוגיה, כולל זאת הציונית ויש בה גם עירוב של ז'אנרים . בעיניי זוהי כתיבה פוסט מודרניסטית . השאלה היא, האם כל זה מכֻוון ? כי אני יודע שיש בך הנטייה החתרנית הזאת להעמיד אג'נדה ספרותית אלטרנטיבית לאג'נדה ההגמונית .
|
|