|
|
עמוד:8
8 | הגניאולוגיה של האהבה / קציעה עלון 5 על השדה הספרותי פופולאריות יותר, כגון הבלש, ספר המתח, הרומן הרומנטי . הבינלאומי של ימינו חולשים פרויקטים ספרותיים מונומנטאליים שמושא חקירתם 6 הוא אחר . במסורת הספרות העברית היה המצב שונה מראשיתו . "אחת העובדות הברורות ביותר בחקר הספרות העברית הוא היעדרו של דיון ממשי בסוגיית הרומן – הסיבה לתופעה הזו היא פשוטה . המצאי של הרומנים החברתיים הפנורמיים בספרות העברית החדשה הוא דל מאוד – מה הם מקורות האנומליה הספרותית הזו ? " ( שוורץ, 2016 : 11 ) , שואל יגאל שוורץ ואף משיב על כך . שוורץ מציב רפרטואר של פרמטרים לצמיחתו של הרומן ההיסטורי פנורמי – "חברה שניכרים בה טקסים ומנהגים ידועים לכול, מעמדות נבדלים, טיפוסים ברורים וכולי" וטוען כי אלו לא התקיימו בחברה העברית והישראלית, שהייתה חברה חדשה שביקשה להתנער ממסורות עבר ומתיוג מעמדי . הספרות העברית היא ספרות אשר "עומדת רובה ככולה בסימן עליונותו הברורה של המרכיב הלאומי לאומני" ( שם : 13 ) . שוורץ מנהל דיון זה במסגרת מאמרו בַּפרוזה של סמי מיכאל . הוא משייך את הסיפורת של מיכאל לסוגה זו, וטוען כי : "הסיבות שגרמו לעיכוב בהתפתחותו של הרומן החברתי פנורמי במסגרת הספרות העברית האשכנזית ההגמונית לא היו תקפות מבחינתו של סמי מיכאל" ( שם : 14 ) . הן מיכאל, יליד בגדד, והן גורמזאנו גורן, יליד אלכסנדריה שבמצרים, הגיעו מחברה מבוססת היטב, בה האפיונים החברתיים היו ברורים ומובהקים, נוף פנורמי חברתי עשיר נפרש לנגד עיניהם, והם לא התקשו לתאר מגוון חברתי עתיר שונויות . הספרות של גורמזאנו גורן ( כמו גם של מיכאל ) , אם כן, היא חריגה במכלול הספרותי העברי . לטענתי, חריגות זו אינה נעדרת הקשר וקורלציה לפרמטר האתני . אין זה מקרה שספריהם של מיכאל וגורמזאנו גורן משויכים 7 הצו הציוני אשכנזי של "שלילת הגלות" היה תקף לסוגה הקרויה "ספרות מזרחית" . הרבה פחות לגבי המזרחים, אשר לא פעם התנגדו לאידיאולוגיית המחיקה שנכפתה 5 ראו בישראל ספריהם של רם אורן, מיכל שליו, יוכי ברנדס ואחרים . 6 כך למשל ספריו של קינסגראוד הם בבחינת מסע אישי חווייתי שאין להבין את הצלחתו אלא על רקע העיסוק הגובר במערב בגבריות לנוכח המהפכה הפמיניסטית, ומולו – מציגה אלזה פרנטה את החברות הנשית . נשיות וגבריות כמודוסים מובחנים של היות בעולם בליבת העיסוק הספרותי אמנותי כיום . 7 גם הז'אנר ההיסטורי המובחן בספרות העברית הוא "ספרות המעברה", קרי תת - סוגה בסוגת הספרות המזרחית .
|
|