|
|
עמוד:13
נסיך ומהפכן | 13 ביחס לעברם ההיסטורי הקרוב ובכך ניתקו את עצמם, מרצונם, ממסורת ספרותית 9 . רומניסטית חברתית עשירה, בעברית וביידיש, ורובם לא מצאו לה תחליף בפני אותה קבוצת סופרים ( ומשוררים ) עמד גם מכשול לשוני תרבותי כמעט בלתי עביר . רובם — בעיקר הגברים שהיו חניכי מוסדות הלימוד היהודים המסורתיים — נאלצו להתמודד עם המרחב הארץ - ישראלי שהיה גם חדש עבורם פיסית ודליל מבחינה סמיוטית, כמו עבור סופרים מהגרים - מתיישבים בכל מקום אחר בעולם . אבל גם, ובזה היה מצבם שונה ממצבם של סופרים מהגרים מתיישבים במקומות אחרים, בבחינת "שטח כבוש" מבחינה לשונית - תרבותית ( שוורץ ,2014 122 - 146 ) . זאת משום שהם ניצבו מול ארץ ישנה - חדשה שבינם לבינה חצץ מסך עבה של מילים, מונחים וסמלים מארון הספרים היהודי, שהניסיונות להתעלם ממנו היו כרוכים, כפי שצפה גרשום שלום, בפיצוצים לא מבוקרים של מטענים רליגיוזיים נפיצים ( שלום 1989 ) . על המכשולים האלה נוסף המכשול האידיאולוגי . רוב הסופרים העבריים שבאו ממזרח אירופה כתבו במסגרת הפרדיגמה של עלילת העל הציונית לאומנית — בין שהסכימו איתה ובין שהתנגדו לה . גם הסופרים שיצרו טקסים ציוניים הגמוניים וגם הסופרים המודרים שיצרו טקסטים חתרניים שיחקו באותו מגרש אידיאולוגי - פוליטי . מגרש של בדיון צר מידות, שנהוגים בו כללים נוקשים ביחס למידת הלגיטימיות והרלוונטיות של כל מרכיב בעולם היצירה . ולראיה, רוב הסופרים העבריים שכתבו בארץ בראשית ובמחצית המאה ה - 20 היו אמונים על המשנה הציונית סוציאליסטית . ואולם, כשבוחנים את יצירותיהם מתברר פער ניכר בין הפלטפורמה האידיאולוגית לביצועים הספרותיים . שכן, על פי המשנה האידיאולוגית היה צריך להעניק משקל ראוי הן לגורמים הלאומיים והן לגורמים החברתיים המעמדיים . ואולם, הספרות העברית שנכתבה בארץ ישראל עומדת, רובה ככולה, בסימן עליונותו הברורה של המרכיב הלאומי - לאומני . לדוגמא, על פי המשנה האידיאולוגית היו הסופרים אמורים להקדיש מקום ניכר 9 בעשורים האחרונים יש סימנים של שיבה מחודשת לספרות העיירה המזרח אירופית, גם במקורה וגם בגלגולה האמריקני : כך, בין היתר, בעיין ערך אהבה ( גרוסמן 1985 ) , בספריו של אילן שיינפלד : שדלץ ( 2000 ) , כשהמתים חזרו ( 2012 ) ובספריו של מתן חרמוני : היברו פאבלישינג קומפני ( 2011 ) וארבע ארצות ( 2014 ) .
|
|