|
|
עמוד:11
נסיך ומהפכן | 11 יותר ( מיכאל 1974 ) , ממשיך עד מלחמת יום הכיפורים בחסות ( מיכאל 1977 ) ובמעוף הברבורים ( מיכאל 2011 ) והוא מגיע, נכון לעכשיו, עד מלחמת לבנון הראשונה, ,1982 בחצוצרה בואדי ( מיכאל 1987 ) וביונים בטרפלגר ( מיכאל 2005 ) . הרומנים של מיכאל הם קורפוס גדול ועשיר המקנה לו מקום נכבד בכותל המזרח של הספרות הישראלית . בראש ובראשונה בשל ההישג הספרותי הוודאי, אך גם בשל הבולטות הברורה של המפעל הרומניסטי רחב היריעה שלו על רקע דלות החומר המאפיינת את המצאי הספרותי בז'אנר הזה בסיפורת העברית המודרנית ( מתקופת התחייה ואילך ) ובכלל זה בסיפורת הישראלית . הדיון ברומנים של מיכאל על רקע מצבו של הז'אנר הזה בספרות העברית, עשוי לחדד את ההבנה ביחס לאמנות הרומן שלו, ובד בבד לשפוך אור על כמה מן הלקויות הבסיסיות של הסיפורת העברית המודרנית . * * * אחת העובדות הברורות ביותר בחקר הסיפורת העברית היא העדרו של דיון ממשי בסוגיית הרומן . העדר זה ניכר הן על רקע שפע של דיונים בז'אנר הזה במחקר הספרות בעולם והן על רקע שפע הדיונים בז'אנרים ובתת - ז'אנרים אחרים בסיפורת העברית, שנדמה שיש להם מעמד שולי יותר במערכת הספרותיות . עומד לרשותנו מצאי גדול של מחקרים בסאטירה העברית, בפואמה, בבלדה, בנובלה וכו' — אבל ברומן החברתי הפנוראמי — לא כלום כמעט . הסיבה לתופעה הזו היא פשוטה . המצאי של הרומנים החברתיים הפנוראמיים בספרות העברית החדשה הוא דל מאוד . למעשה, אפשר לספור על קצת יותר מאצבעות של שתי כפות ידיים, רומנים עבריים במתכונתם של הרומנים החברתיים הרוסיים, נוסח גורקי, טולסטוי וטורגנייב, או במתכונתם של הרומנים הריאליסטים והנטורליסטים הגדולים הצרפתיים, נוסח סטנדל, בלזק, האחים גונקור וזולא או במתכונתם של רומנים חברתיים של סופרים אנגלים ואמריקנים, דיקנס, לואיס אפטון, סינקלר ואחרים או בנוסח הרומנים החברתיים שנכתבו בתקופה הנדונה על
|
|