|
|
עמוד:5
5מבוא ממעשה שאול אשר ניתח צמד בקר לשנים עשר נתחים ושילחם בכל גבול ישראל ) שמ"א יא, ז ( . אף שהסיפור נכתב מעיקרו כדי לבטא תפיסה הסטוריוסופית - דתית מסויימת, הרי שהוא מהווה מעשה אומנות ספרותי . היצירה הספרותית הזו היא מטרת עיוננו . הסיפור מחייב אותנו לעסוק לא מעט בתופעה של כפילויות וחזרות . האם תופעה זו מעידה על עריכה רשלנית, או שמא, למרות הרושם הקשה של סרבול יש בחזרות אלו שיטה ומגמה ? ניתוח הסיפור על פי השיטה של ( עשוייה לתת תשובה לשאלות close reading קריאה הדוקה ) אלה . החלק הראשון של החטיבה המכונה "פילגש בגבעה" ) יט, א - כח ( מסתיים בהליכת האיש הלוי למקומו, נוסחת סיום רווחת בסיפור המקראי, שלפיה באה התרחשות עלילתית אל קיצה בהליכת הגיבורים איש איש למקומו . אולם יתברר לקורא שאין זה אלא סיום מדומה . חלק זה בחטיבה דן בסיפור אישי בו הנפשות הפועלות הן יחידים, אישים מסויימים אף כי כולם אלמוניים : הלוי, נערו, פילגשו, אבי הנערה, הזקן מן הגבעה . החלק השני ) פרקים כ - כא ( מספר על עלילותיהן של קבוצות : שבטי ישראל, בני בנימין, אנשי יבש גלעד, בנות שילה . הסיפור מתרחש עתה במישור הבין - שבטי . חיבור זה, המבקש להיות ניתוח ספרותי, לא יעסוק בשאלות היסטוריות לשמן, אלא אם כן יוביל אותנו לכיוון זה הניתוח הקפדני של כל אמצעי ההבעה להם נזקק המחבר . אחד מאמצעי ההבעה הללו הוא השימוש האינטנסיבי בשאילות ספרותיות מפרקים מסויימים במקרא . נעמוד על תכליתן של השאילות הללו ותרומתן לעיצוב כוונותיו של המחבר . הנחתנו היא, שיסודות צורניים ואמצעים טכניים ביצירה ספרותית - והמקרא
|
|