|
|
עמוד:2
2 לא סוף פסוק להבין סיפור – שלכאורה מדבר "בכל שפה ובכל תקופה" – המפגין העדפה לדמויות, נביאים ומנהיגים ממין זכר, ובו האלוהים והגבר דוחקים הצידה את הדמויות הנשיות שבין דפיו ? אין תשובות פשוטות או נוסחאות למענה על שאלות אלה, אך אני אציע סוג מסוים של ניתוח טקסטואלי, בעל אופי ספרותי, שלכל הפחות ממסגר מחדש את השאלות עצמן . כאילו מודע הוא לבעייתיות שלו עצמו, מקיים התנ"ך אינטראקציה מלאת חיים בין מקראותיו השונים, וזו מאפשרת הרחבה של זווית הראייה ותחושה של התפתחות דינמית במרוצת כ"ד הספרים . כפי שנראה בששת פרקי ספר זה, אם נותרות שאלות תיאולוגיות או פילוסופיות מסויימות שממשיכות לכרסם בנו לאחר לימוד אחד הקטעים, הרי שפרשייה מאוחרת יותר עשויה לשוב ולעסוק באותן שאלות מתוך תהליך מורכב של חקירה, עיון מחדש ובדיקת אפשרויות חלופיות . אני קוראת לגירסאות חדשות אלה "סיפורי המשך חתרניים" . כמו בכל סיפור המשך, הם משלימים טקסטים מוקדמים יותר ומוסיפים עליהם . אלא שהם עושים זאת בדרכים שלעיתים קרובות חותרות תחת עצם ההנחות שעליהן מושתתים הסיפורים המוקדמים יותר וגם תחת המסקנות שסיפורים אלה הגיעו אליהן . למשל, האישה בפרק ג' בפרשת בראשית מצויירת בדרכים שעשויות לפגוע קשה ברגישות המודרנית . ה' מטיל עליה את עיקר האשמה ְְְִִַָָ במעידתו של האיש ואומר לאדם הראשון : "כּי - שׁמעתּ לקוֹל אשׁתּ�, ֲֲֲִֵַַַָָָָָֹ ותּאכל מן - העץ . . . ארוּרה האדמה בּעבוּר� . . . " ) בראשית ג : יז ( . כתוצאהֶ ְְִֵֶָ ת�,ממעשיה, האישה מוכרזת משועבדת וחלשה : "ואל - אישׁ� תּשׁוּקֶ ְְִָ והוּא ימשׁל - בּ�" ) פס' טז ( . כיצד עלינו להתייחס לנרטיב הצורם כל כךֵ באוזנינו ? לאורך ההיסטוריה, פנו קוראים לשני כיוונים . היו כאלוָ שביטלו את תוקפם של מקראות שכאלה ודחו אותם כאנאכרוניסטיים ובלתי רלוונטיים, והיו שקיבלו אותם כסמכותיים ובלתי מתפשרים – אני מציעהלא סוף פסוקכביטוי כלשהו של אמיתות ניצחיות . ב אפשרות שלישית, לפיה מילותיו של התנ"ך נושאות את מלוא משקלה
|
|