|
|
עמוד:448
448 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה או סופיות התופעה, לבין אפשרויות הבחירה של פעולה במרחב . כל פעולה משנה את יחסי המרחב בפעילותה, ובכך נמשכת פעולת הבחירה של פעילויות חדשות במשך בלתי פוסק . השילוב של מרחב-מנעד של אפשרויות פעולה, חירות מנעד הבחירה ( עֶקרון חירות הבחירה ) , יחד עם סופיותן של הפעולות ( עֶקרון יסוד הסופיות ) , מייצר את השינוי הבלתי פוסק במשך עולם התופעות, שינוי המניב שוב ושוב לידה ומוות לתופעות בהשתנותן הבלתי פוסקת . קיים חיכוך מתמיד בין האוניברסליות הגנרית של פעילות המחוללים, "עבודת הטבע", בהווה הנמשך והמשתנה, לבין ה"אני" העצמי היחידני, הסובייקט החווה, הזמני החולף . כל זאת יחד עם חיכוך משותף עם הסביבה ועם הקהילה . אמנם, ה"אני" היחידני הרציף מתרחש בפלטפורמות גנריות של מחוללים, אך איכויות המחוללים על שילובם שונה מאדם לאדם, מחי לְחַי, תופעה המאפשרת את ייחודיותן של התופעות, היותן סובייקטים ייחודיים נצחיים בחד-פעמיותם . ההכרה האנושית שזורה בתפיסת המציאות . זוהי הכרה-תודעה אונטולוגית בהתהוות . עתי קורא לתפיסת מציאות חדשה בלתי-סיבתית . דהיינו, במצבים מסוימים אכן יש אפשרות רק לפעולה אחת מסוימת וקונקרטית, אך בפועל למערכות חיות יש מנעד רחב יותר של אפשרויות פעולה, כך שהמציאות אפשרית ביסודה ולא הכרחית . לתפיסתו, כל תנועה באשר היא, מנָנוֹלגלקסיה, מאופיינת לא רק בתנע או בפאזה, בחלקיק או בגל, אלא גם באפיונים גנריים נוספים, כמו אנרגיה-חומר, צורה, אופי, התנהגות, יכולות ( גמישות ) , שכל ( חישוביות ) , זיכרון ועוד . ה"יש" מתמיר את אפשרויות הפעולה הממוקמות ביחסים השונים שבהם הוא מעורב, בהתאם לאיכויותיו הסובייקטיביות ולמצבו במרחב . לפי עתי, התופעות הן אונטולוגיות ואין הבדל בין נפש לגוף, או בין רוח לחומר . המרחב מלא באופן אינהרנטי במידע של אפיוני פעולות בעלות פוטנציאל לאינטראקציות שונות בין ה"ישים" והתופעות הרוחשות, למן חלקיק ועד לבן-אנוש .
|
|