|
|
עמוד:415
415 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת זמן הטבע היקומי פועל כיחס — נוסף על האמור בביאור הקודם, במציאות 2 2 הממשית התופעות הן "ישים" אונטולוגיים המגיעים אל סופם וממירים עצמם מאנרגיה אחת לאחרת, עם איכויות שונות ואחרות של תנועה בתופעה החדשה . קיומה של התופעה, של "יש" חדש כלשהו בטבע, הוא אופטימלי והרמוני, בהיות הטבע עצם מתהווה הנמשך ומשתנה, כאמור ביסוד ז' במפתח המשנה, האומר : " הטבע, גן רוח חיים, בתנועה והתחדשות מתמדת " . לפיכך, " זמן הטבע היקומי ", כמוגדר בביאור הקודם, הוא תמיד אופטימלי והרמוני . המשנה הסדורה מאמצת כאן חלקית את הגדרתו של עמנואל קאנט ב ביקורתהתבונההטהורה ( תרגום : ש"ה ברגמן, נ' רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, 1996 ) , הסכימאטיזם של מושגי- השכל הטהורים, עמ' 111 : "הסכימה של העצם היא ההתמדה של הממשי בזמן, כלומר דימויו כמצע של קביעה זמנית ניסיונית בכלל : לפיכך הוא עומד וקיים, ואילו כל אחר מתחלף ( הזמן אינו עובר, אלא בו עובר הקיום של המתחלף ) " . המשנה הסדורה רואה את הטבע כעצם ה"מתמיד בזמן", כ"עומד קיים" בדומה ל קאנט , אולם מדייקת את הגדרתו כ- self - organization כלומר "יש" קיים, יחידני ומשתנה . נוסף על כך, המשנה הסדורה מבחינה בין " זמן הטבע היקומי ", שהינו אופטימלי והרמוני תמיד, לבין " זמן אנושי " שהוא "יש" של המחשבה, כמבואר בביאור הקודם . ברוב המקרים ישאפו היחיד והקהילה אל האופטימום ההרמוני, אם ישאפו בכלל, אך נדיר ביותר שיהיה באפשרותם המעשית להשיגו ממשית . רוח החיים — ראו במפתח המשנה הסדורה ביאורים ליסודות ג' ו-ד', וכאן " רוח 3 2 החיים " היא של קהילה אחת ראשית, של יהודים וערבים כאחד . " רוח החיים " היא " תודעה כללית " של הקהילה המשותפת . "החיים" מכוונים ליחידיה ולקהילה הראשית עצמה, כחֶבר בני-אנוש . "רוח ה חיים" האנושיים, ה"א היידוע כאן מציינת בני-אדם כמין מן החי . "רוח החיים" מאפשרת תפיסת מציאות סיבתית ודואלית וראייה-הכרה התופסת את המציאות הממשית והאמיתית במרחב אימננטי של משמעויות פועלות . "רוח החיים" פועלת בקהילה גם כאשר תפיסת הקהילה הייררכית וגזענית . "רוח החיים" בקהילה אחת יכולה להוביל, לצערי, גם ל"רוח מוות" בקהילות אחרות סמוכות ואף בקהילה עצמה, כמו שקרה, לצערי, בהיסטוריה האנושית .
|
|