|
|
עמוד:414
414 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה האדמה שממנה העץ שואב את חייו ומצבו — אור, רוח, לחות וכו' . זמן אנושי הוא אורך חיותו של ה"יש" שגם מושפע מטבעו של ה"יש" במרחבו . האדם חי כיום בממוצע 72 שנה, והחיידק — 8 דקות . המשנה הסדורה מכוונת לראייה- הכרה ולהבנה שהזמן הוא יחס השינוי בין התופעות, כאמור לעיל, והוא מוגבל על ידי התפיסה האנושית הרואה עדיין את הזמן כנע מעבר דרך ההווה לעתיד הלא ידוע אך עדיין צפוי . למשל, אורך חיים ממוצע של אדם הוא 85 שנה באזור מסוים ו- 65 שנה באזור אחר . אחד זורח כוכבו בצעירותו, ואחר — בערוב ימיו וכו' . כל ה"ישים" הם סובייקטים יחידניים, המתייחסים, מחוברים ומקושרים, משפיעים זה על זה באופן דינמי, והיחסיות ביניהם פועלת באופן אופטימלי והרמוני . קיומם ההרמוני של כל ה"ישים" מושתת על ייחודו הבלעדית, על הסובייקטיביות של כל "יש" . אין עלה אחד או גרגיר אחד הזהה למשנהו ; הם דומים אך לא זהים ( בלשון עממית : "קיים דמיון ביניהם" ) . " זמן אנושי " הוא מ"אופני הכוח המדמה", על פי שפינוזה, ופועל במהותו כ" יחס תהליך מידע ", על פי המשנה הסדורה, כמבואר . המשנה הסדורה רואה גם ב" זמן אנושי " אופֶן ליחס מסוים בעולם ה"יש" . אפשר גם לראות בו אופֶן לקשר הקיים בין מהירות ומרחק, שהרי גם הם אוּמדני יחס כלשהו בעולם ה"יש", הנובע מראייה ומחשבה אנושית . בפועל, כל המידות, ה"מספר", כפי ש שפינוזה מגדירן, כולן, הינן יחסים שונים בין "ישים" יחידניים, המאששים זה את זה, הנמצאים וקיימים עדיין בממד ראייה-הכרה תפיסתית הייררכית-סיבתית אנושית . יחסים אלו מאפשרים לאדם לממש יצירות וצורות בתוך העולם הקוסמולוגי-פיזיקלי . מדעי הטבע עדיין נשענים על יחסים והגדרות פיזיקליות שבסיסם סיבתיות ( casualty ) , כפי שהם מובנים לנו כיום . מניסיון עברנו אנו למדים שעדיין רב הנסתר על הנגלה . ההתפתחויות הטכנולוגיות בעת האחרונה מאפשרות לאנושות להרחיב את הידע הקיים הן באופקי היקום והן לתוך מרחבי הנסתר עד תוך ראיית הקווארקים עצמם ( ראייה הסתברותית של 10 בחזקת - 24 ) . בראייה-הכרה בהירה וצלולה, תפיסת המציאות היא ממשית עכשווית ואמיתית, יחסי זמן ומרחב נעלמים, והיחיד חי בעולם התופעות החיות ובוערות חיים באיכות טובה, שלֵוָוה ואוהבת תוך הגשמה פעילה .
|
|