|
|
עמוד:413
413 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת a . הכרה בזמן ומקום — הכרה בזמן ובמקום הקהילה הראשית המשותפת 1 2 לשתי קהילות המשנֶה, ערבים ויהודים, פלסטין-ישראל . עכשיו הוא זמן ראוי להכרה בעֶקרון אי השלמות, במשותף, בוויתור, בראייה שהתרבות והמסורות הן משותפות ודומות, הן "יש" של המחשבה, רואים את המשותף והמאחד בחיי קהילה ראשית אחת ( להרחבה ראו גם ביאור 138 ) . b . באיגרת שתים-עשרה ללודביק מאיר, איגרות , עמ' 95 , קובע שפינוזה : "הזמן בא לקבוע את ההתמד, והמידה — את הכמות . . . המידה הזמן והמספר אינם אלא אופני המחשבה, או מוטב לומר — אופני הכוח המדמה" . המשנה הסדורה מבחינה בהמשך בין " זמן אנושי " ל" זמן הטבע היקומי " . המשנה הסדורה רואה את " זמן הטבע היקומי " פועל באופן אופטימלי והרמוני, בהיותו מערכת תופעות בהשתנות מתמדת . התופעות רוחשות בהווה הנמשך ומשתנה, במרחב שבו נמצאות התופעה וסביבתה, וכולם מתייחסים זה לזה בעודם אוצרים אפשרויות פעולה פוטנציאליות . קיימות אינטראקציות בין התופעות ובין פרטים יחידניים וסובייקטים לבין עצמם במרחב . מֶשֶׁךְחיות העלה על העץ יחסי למשך חיי הענף שאליו הוא מחובר וממנו הוא צומח, וכן לגזע העץ או לאיכות וכמות 1 2 ומקום 2 . הכרה בזמן 2 2 בין תופעות משתנות במשֶךְא . זמן הטבע היקומי פועל כיחס בלתי פוסק אופטימלית . לעתה, זמן אנושי נתפס ופועל כ"יחס תהליך מידע" ( פעולה, תנועה, מרחב, שינוי, אפקטיביות, אישית-קונקרטית, קהילתית, סביבתית ) המושהה בזמן הטבע היקומי . תפיסת זמן אנושי היא נגזרת של תפיסת מציאות, 3 2 מאפשרת ממד-התרחשות פועלת של רוח החיים . רוח החיים מרחב התרחשויות הכרתיות של רוחומר גופנפש כאחד, תפיסת מציאות טבעית .
|
|