|
|
עמוד:412
412 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה כקהילות הולמות ובהתאם להגדרת המושג "אי שלמות" בביאורים השונים ובמיוחד במשנה הראשונה, משנת היחיד . כאמור, יחידי הקהילה, גם הם אינם "מושלמים", ובהגדרה גם קהילתם באשר היא . כאמור, מצד הטבע אין שלמות כלשהי בתופעה, רק שהיא הרמונית עם כל התופעות וכל תופעה היא ייחודית וסובייקטיבית, אין זהה לה . הראייה וההכרה שהקהילה לא מושלמת, קבלת אי השלמות הקהילתית, מביאה להשלמה עם החסר, וזו מצידה מביאה לחיבור, לוויתור . זוהי התרחשות על הדרך הנמשכת של הגעה בלתי פוסקת אֱלֵי עולם חיי קהילה ( להרחבה ראו ביאורים 132 – 135 , ו- 170 ) . b . שפינוזה , ב מאמרעלתיקוןהשכל , סעיף ( 73 ) , עמ' 69 , מסביר ואומר : "הרי ודאי הוא שאידיאות בלתי אדקווטיות מקורן בנו אך ורק מפני שהננו חלק מאיזה הוויה חושבת שכמה ממחשבותיה, בחלקן או במלואן, מכוננות את רוחנו" . שפינוזה ראה את חוסר השלמות האנושית כפועלת באמצעות תפיסת מציאות שגויה וראייה-הכרה עכורה ולא ברירה . המשנה הסדורה מוסיפה ומסבירה את משמעות ה"בלתי אדקווטיות" בכל שלוש המשניות, בפרק שני, " דרך ( ראייה- הכרה ) ", שלב 1 האומר : " הכרה באי השלמות " . המשנה מסבירה כיצד מתוך הכרה ב" אי השלמות " במובן הרחב והעמוק שלה, נוצרת ומתהווה תורת מוסר אישית, חברתית ואוניברסלית . תורת מוסר זו, כ"תודעה כללית", מתנהגת ככל חוק בעולם הטבע הפיזיקלי : כאשר הכוחות אינם הרמוניים, משתחררת אנרגיה עודפת היוצרת שוב איזון והרמוניה עד נקודת יצירת איזון חדשה, וחוזר חלילה . כך גם בחיי היחיד או הקהילה-חברה . כאשר נפרץ האיזון ההרמוני של " אי השלמות " בין בני-האנוש, בני-האדם פוגעים זה בזה, ופעמים רבות גורמים לסבל, כאב וחורבן .
|
|