|
|
עמוד:404
404 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה b . בנספח לפרק ט"ז בחלק ד' של ה אתיקה , עמ' 356 , אומר שפינוזה : "השלום נולד בדרך כלל בעיקר מתוך פחד, אבל אז אין בו אמון . הוסף לכך שהפחד נולד מתוך חולשת נפש, ולכן אין בו שימוש מועיל לתבונה . וגם ברחמים אין, אף שמראיתם היא כמין מידת חסידות" . ה משנהסדורה : הכללית ( אישית ) בפרק השני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", שלב 3 , אומרת : " היותך בקהילה ( מרחב, שיח, נתינה, סביבה, אהבה-חסד ) " דהיינו, היחיד פועל באמצעות התבונה ולכן מגיע לשלווה ברגעים של מנעדי איכויות אושר, בצמצמו את הפחד ; וגם ב משנהסדורה : עולםחייקהילות , בפרק השני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", שלב 3 : " מקום בקהילה ( מרחב, שיח, נתינה, סביבה, אהבה-חסד ) ", שלב 3 מכיל הגדרות לראייה והכרת היחיד והקהילה, בחשיבות ערכי הקהילה ומהותה ליחיד עצמו . היחיד נמצא שם מתוך חופש ובחירה מוגבלת, כאמור ב" נתינה, סביבה, אהבה-חסד " . ודומה לכך בעניין קהילה במשנה החברתית השלישית, נגזרת ב', בפרק השני ( שם ) , שלב 3 : " מתוך רצון וכמיהה לוותר, לתת, לשתף ", אשר בו הקהילה ישראל-פלסטין רואה ומכירה את מקומה הן כלפי הקהילות הסמוכות והרחוקות, הן כלפי יחידיה באופן יזום . למעשה ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה מתארת מצב דינמי שבו יחידי קהילה, והקהילה כולה, מודרכים ופועלים מתוך תבונה, חופש וחירות מוגבלת, האפשריים להם, לחיות בהוויה מגשימה . המשנה הסדורה השלישית, נגזרת ב', משנהסדורה : עולםחייקהילה,אחת היא מקרה פרטי של סכסוך בין שתי קהילות, כאמור, אשר מקור האיבה והסכסוך ביניהן נמצא פורח על גלי פחד . המשנה השלישית רואה ומכירה במושג "שלום" כמצב המייצר חוויה של אחדות של שלווה, קודם כול ביחיד, בינו לבין עצמו, וכן בקהילה, בינה לבין עצמה ובינה לבין חבריה . כאשר שלום הינו התרחשות נמשכת הווייתית עכשווית, הנוצרת באופן אקטיבי ויזום מהתבונה ומתוך ראייה והכרה בהירה בתפיסתה את המציאות הממשית והאמיתית . בפעילות זו אין פחד אלא שמחה הנובעת מהתבונה, מהראייה-הכרה, מהתודעה, ממשמעות השלום הפועל בפועל, המביא את היחיד והקהילה לפעול ולחיות את תשוקת החיים בדרכם אֱלֵי איסוף של יותר רגעים של מנעדי איכויות אושרם .
|
|