|
|
עמוד:386
386 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה אינטגרלי במרחב תופעות הטבע . המשנה הסדורה רואה באבחנתו של שפינוזה ראייה קצת יותר מציאותית וממשית מקודמו דקארט , ראייה המבינה שהאדם תמיד נמצא במצב אשר מופעלים עליו כוחות וסיבות חיצוניים ופנימיים . לכן, חשוב שיהיה קודם כל יודע ומכיר את עצמו הממשי והאמיתי, מהותו ההולמת את דרכו, אזי חופש הבחירה המוגבל שלו הוא בכך "שאינו נכרע למשהו על ידי שום סיבה", לדברי טשירנהאוס . ברם, שפינוזה עצמו מגדיר "חופשי", בעמ' 227 של ה איגרות , בתשובתו באיגרת חמישים ושמונה לג . ה . שולר, עמ' 227 : "אני מכנה בשם חופשי דבר, הנמצא והפועל רק מתוך הכרח טבעו בלבד, ואילו בשם הכרחי או אנוס — זה שנכרע על ידי זולתו להיות נמצא ולפעול באופן ידוע ומסוים" . שפינוזה ראה את תופעות המציאות כרוחשות באופן דואלי וחשב שאלוהים נמצא בכל תופעה ולמעשה אין חירות כלל ולוּמוגבלת על ידי היחיד . גם לכאורה חופש בחירותיו של היחיד נקבעו מראש . לעומתו, המשנה הסדורה רואה ומכירה במציאות אפשרית ולא הכרחית ובהבדל בין חופש לחירות . חופש הינו מושג המוגדר כחירות מוגבלת משעבודים לפעולה על ידי האנוש, בגופנפשו . ואילו חירות מוגבלת הינה מצב אקזיסטנציאלי, מצב של אי תלות מוגבלת, אי שעבוד מוגבל, מצב יחידני, המכיל בתוכו גם סוג של רגעים של מנעדי איכויות אושר . מצב של חירות מוגבלת יכול להיות קיים גם ביחיד וגם בקהילה כקבוצה קוהרנטית יחידנית . החירות המוגבלת היא ממד אישי יחידני בעל דרגות איכותיות שונות . המשנה רואה בחירות המוגבלת ממד להכרת היחיד והקהילה, באפשרות לחיות את מהותם באופן הולם . איכות גבוהה בקבלת החירות המוגבלת, משפיעה לכיוון צמצום החרדה והפחד בבחירת ההיפעלויות השונות על ידי היחיד והקהילה . ב שמות לב, טז, בפרשת כי תִשא , הכתוב אומר : "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" . אומר רש"י : "חרות . לשון חרת וחרט אחד הוא שניהם לשון חיקוק אנטלי"ר בלעז ( איינשניידען ) " . המשנה הסדורה רואה ומכירה באיכויות החירות המוגבלת, חיקוקיהם של היחיד והקהילה . לפיכך, מתודת המשנה מכוונת, הן ב משנהסדורה : כללית ( אישית ) , הן במשנה החברתית, נגזרת א', משנהסדורה : עולםחייקהילות , להשביח ולהוסיף רגעים של מנעדי איכויות האושר, כאשר החירות המוגבלת מלווה ועולה כחלק אינטגרלי עם ברכת האושר של שפינוזה . בפירושו של אבן עזרא למילה "נַפְשִׁי", ב תהילים מט, טז, הוא אומר : "העומדת
|
|