|
|
עמוד:384
384 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה אחראית לחבוק ולעטוף את היחיד לא רק עם חירות וחופש, אלא גם שיתוף, יצירה, נתינה, בנייה וסביבה אוהבת . b . אומר שפינוזה ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק שני, פרק עשרים וששה, סעיף ( 2 ) , עמ' 183 : "אנו מגיעים אל האושר, הן על ידי התבונה והן על ידי הסוג הרביעי של ההכרה . . . המידה הטובה, או ( אם לומר זאת יותר טוב ) בלי הנהגת השכל, הרי הכול מוליך לאובדן" . המשנה מסכימה חלקית עם שפינוזה . ככל שהתבונה בהירה יותר ליחיד, יש יותר חירות וחופש ליחיד בקהילתו . הראייה וההכרה הבהירה התופסת את המציאות הממשית והאמיתית, היא-היא "המידה הטובה" ששפינוזה מדבר עליה ומגדירה, לתפיסתו . ראייה- הכרה זו לא רק מביאה את היחיד לאיכות טובה של בחירותיו ודרכו האחת בחיים, אלא גם היחיד משתתף במעשי יצירה בקהילה באהבה גדולה יותר . שפינוזה חושב שעל ידי השבחת ההכרה נצמצם את ההיפעלויות, ואילו על פי המשנה הסדורה אנו לא נצמצמם, אלא איכותם תשתנה לטובה יותר, מעלה מאנרגיית החיות . המשנה הסדורה רואה אפשרות שכמות ההיפעלויות תקטן באופן דרסטי, אך היא מוסיפה שכאשר יפעלו ההיפעלויות במצב זה, הן יפעלו מרצון ותשוקת ההכרה למימוש יסוד י' במפתח המשנה הסדורה : " האהבה היא טעם חיי אנוש " . המשנה גורסת שיש לאנוש צורך בהיפעלויות, רגשות ורציות כדי להביא את נפשו, את מהותו ההולמת, סך כל פעילויותיו כגופנפש, ל"הגשמה פעילה", כמוגדר לעיל בביאור 168 וכמפורט בשלוש המשניות לאורכן ועומקן ב משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה . c . שפינוזה ממשיך ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , בחלק שני, על האדם ומה ששייך לו, פרק עשרים וששה, סעיף ( 7 ) , עמ' 184 ואומר : "ככל שיש לדבר יותר מהות, כן יש לו יותר פעילות ופחות סבילות, כי ודאי הוא שהדבר הפעיל פועל על ידי מה שיש לו והסביל סובל על ידי מה שאין לו" . המשנה הסדורה רואה ומכירה שככל שהיחיד ישביח באיכות הראייה וההכרה בתפיסתה את המציאות הממשית והאמיתית אזי, ההיפעלויות רגשות ורציות אפשרי שיהיו, לא רק מועטות יותר, אלא גם פעילות באופן איכותי יזום ומכוון יותר, עם יותר חירות וחופש .
|
|