|
|
עמוד:383
383 אי ד א ה פיזיו ל וגי ת a . חירות וחופש — כאמור לעיל במשנת היחיד, משנהסדורה : כללית ( אישית ) , 179 החירות מוגבלת . היא קיימת בטבע אך מוגבלת לתופעה ולמרחב שבו היא נמצאת רוחשת ( פרדוקס הזהה של לייבניץ, ראו מורהאנכי ) . התופעה בוחרת, מדעת ושלא מדעת, את הפעולה הקונקרטית המשמרת את חיותה באופן אופטימלי . התופעה רוחשת בהווה הנמשך ומשתנה, ועֶקרון הסיבתיות נוטל אך חלק קטן בה . התופעה בוחרת ממנעד של אפשרויות פעולה הקיימות ביחסים בין התופעה לתופעות אחרות במרחב, ובוחרת את הפעולה הקונקרטית ההולמת את אפיוני תנועתה בסביבתה במרחב . משנהסדורה : עולםחייקהילות , נגזרת א', בפרק השלישי, " מימוש ( פעולה-חומר ) ", בשלב 1 , אומרת " חירות וחופש " בכוונה תחילה . היא מחברת בין חירות וחופש בקהילה ; הקהילה שומרת ומכבדת את היחיד על חירותו המוגבלת בקהילה, והוא חופשי לפעול כראות עיניו, אבל עדיף לו שפעילויותיו יהיו מאוחדות עם ייחודיות הקהילה ומוסרה האתי . כך ישביח היחיד את איכות ראייתו והכרתו את תפיסת מציאות עצמו בקהילתו . "חופש" במובן של חופשי לפעול ; הוא יכול לעזוב את קהילתו הן פיזית הן בכלל . הקהילה לא "מחזיקה" את היחיד בקהילה בכוח . זוהי החלטתו ואחריותו של היחיד בלבד, אבל הקהילה, אחריותה היא גם להזכיר ליחיד שהוא חופשי , ו הקבלה של חירות וחופש היא בהסכמה הדדית בין הקהילה ויחידיה . המשורר והסופר דוד פוגל בכתביו מספר על האי-חופש שהוא נמצא בו, לכן כתב בעברית עכשווית שבתקופתו, מקומו וזמנו, לא יבינו אותו, אין לו קהילה קונקרטית אלא מדומיינת, הוא רוחש במרחב של אי-חופש בעודו רוחש מהותו מראייה-הכרה בהירה של תפיסת מציאותו וסביבתו, ופעל בחירות מוגבלת עד רציחתו כיהודי במחנה ההשמדה אושוויץ . לפיכך, המשנה הסדורה רואה ומכירה שהקהילה 18 , יצירה, נתינה, בנייה, 179 , שיתוףהסביבה והטבע . חירות וחופש סביבה אוהבת ( הכאב והסבל הנגרם על ידי בני אנוש וקהילותיהם 182 ) 181 של היחיד והקולקטיבלעצמם ולאחרים נובע מחרדה ופחד
|
|