|
|
עמוד:377
377 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת הקהילה רוחשת וחיה באופן הולם . הקהילה, בעודה משתנה, בוחרת לפעול על הזיכרון ההווה של הקהילה וחבריה, על התרחשויות הקהילה במשך המשתנה, אך משמר את ייחודה הולם . הזיכרון יכול להיות ביחס הקהילה לסמלים או מטפורות שונות, אמונות משותפות הנזכרות דרך מסורות ותפילות, לבוש, מאכלים, מועדים, מעשים משותפים ופעילות בנושא המאחד את יחידיה וכו' . כאמור, הקהילה לא פוסקת מלבקר את ייחודה וזיכרונה המשותף בהווה הנמשך ומשתנה . אנו רואים שקהילות בני-האנוש היום עדיין משמרות את הזיכרון ההווה בהתאם לתפיסת המציאות ההווה של עצמם, של קהילתם ושל סביבתם . התרחשויות עבר בחיי הקהילה, שהיו נתפסות כרעות, נתפסות היום כטובות, ולהפך . אם בפרק זמן מסוים "משיחיות" נתפסה כשקר וגררה סבל ואובדן, הרי שקהילות משיחיות בימינו מעריצות משׁיחי עבר, כמו בר כוזיבא, שבתי צבי ואחרים או חסידות חב"ד כיום . דהיינו, ההווה הרוחש ואיתו ראיית ותפיסת מציאות תואמת, היא ממשית אפילו אם היא לא אמיתית . לצערי, הקהילה עדיין תופסת את המציאות של עצמה וסביבתה כסיבתית ודואלית, ממש כמו יחידיה בכל מקום על פני האדמה, ארץ תקווה . כאמור לעיל, הקהילה היום עדיין רואה את המציאות מתרחשת באופן דואלי וסיבתי, הכרחית וזורמת על חץ הזמן הפיזיקלי, כמו שאמר קהלת : "אֵין כָּל חָדָשׁתַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", וגם הזיכרון נשען על תפיסת מציאות עבר . לעומת ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה , האומרת : "בפועל, יש חדש תחת השמש", המציאות היא אפשרית ולא הכרחית, והסיבתיות היא חלק קטן בהתרחשות התופעה . התופעה רוחשת בהווה הנמשך ומשתנה, וזיכרון עבר נתפס גם בראייה-הכרה הווה, התופסת את המציאות הממשית והאמיתית היום ( להרחבה ראו הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיהשלההכרה ) . מתוך ספר השירה משליחצרהנזירעםכיפהזהובה , שיר כו, ל קהלתוהרקלייטוס : יֵשׁחָדָשׁתַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכֹּל הוּא שִׁנּוּי הַכֹּל הוּא חֵרוּת הוּא חָדָשׁאֶפְשָׁרִי עַכְשָׁו
|
|