|
|
עמוד:371
371 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת עולםחייקהילות רואה את קיומו של הסיכון לפירוק הקהילה ופיזורה בבוא העת, כדבר ודאי ; מהכרח טבעה, ככל "יש", לקהילה יש סוף . כמו מותו של היחיד, הפרט והחגב כאחד, כך גם הקהילה נמצאת הווֶה ורוחשת כחלק אחד במארג התופעות בהתרחשותן במציאות הממשית, כפי שיסוד ז' במפתח המשנה אומר : "הטבע, גן רוח חיים, בתנועה והתחדשות מתמדת" . אנו גם מכירים ורואים, שאופיין והתנהגותן של מספר רב של קהילות עָבָר נשתמרו אך השתנו במשך המשתנֶה . האנושות, כאחד ממיני החיים, נמצאת הווֶה בתהליך נמשך ודינמי של שינויים תמידיים . c . המשנה הסדורה רואה את האדם כחלק מעולם ה"יש", עולם התופעות . כבר ביסודותיה ההכרתיים במפתח המשנה הסדורה, יסודות א'-ה' מגדירים את מציאות ה"יש" הרוחש והחיים הממשיים ואמיתיים . האדם הוא חלק פועל בטבע הטובע וכך גם הקהילה . סך כל פעילויותיה היא נשמתה ההווה, מהותה ההולמת, שהיא חלק פועל ב" תודעה כללית קהילתית " . גם הקהילה היא " ייחוד ואיחוד בריבוי ", כאמור לעיל, גם היא מיוחדת ויחידה . היא מתחככת עם עולם היחיד, בשבילו היא קיימת וממשית . חירותו של אדם וחופש הפעולה שלו מוגבלים לסביבתם בהיותם חיים בקהילה, כאמור לעיל . כך גם הקהילה, היא בוחרת מהכרה מודעת ושלא מודעת את פעילויותיה הקונקרטיות ממנעד של אפשרויות פעולה פוטנציאליות אל מול יחידיה . גם הקהילה הולכת בדרך של עֶקרון אי השלמות . גם הקהילה "שורפת" את דרכה המשתנה דרך החיכוך עם יחידיה וסביבתה . הנושא הוגדר כבר ב משנהסדורה : כללית ( אישית ) , בחלק השני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", שלב 1 : " הכרה באי השלמות ( מוסר ) ", אשר ממנה רוחשת תורת המוסר-מידות, קהילתית, חברתית-מדינית . בנגזרת א', משנהסדורה : עולםחייקהילות , בפרק השני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", קיימת הרחבה ; אומנם קיימת הכרה באי השלמות של הקהילה לחיותה לאור תורת מידות ומוסר, אך התרחשות זו תהיה מלווה ב" חיכוך ", סוג של "כאב", חסר, כאמור לעיל . מאחר שהתאגדות אנושית מייצרת התרחשות קהילתית של ויתור מסוים בעצמי, ב אנכי שהוא, מתרחש מהלך התנהגותי-אופיי שבו היחיד מצמצם את החיכוך הרוחש ב"כאב", בחיי קהילה, כאב הנובע מכאבם של חבריה, משיתוף ויתור נדרש . רוב בני-האדם עדיין חיים באופן סביל, אשר בו הרציות וההיפעלויות
|
|