|
|
עמוד:353
353 מ ש נה ש נ י יה התופעות, עולם התופעות המשתנות, עולם של קהילות אדם חיות ופועלות, עולם חיי קהילות . b . במשפט 35 בחלק ד' של ה אתיקה , עמ' 311 , אומר שפינוזה : "במידה שבני האדם חיים בהדרכת התבונה, הם תמיד בהכרח מתאימים בטבעם" . הוא ממשיך ואומר בנסמך 1 : "אין בטבע שום דבר יחיד המועיל לאדם יותר מאדם החי בהדרכת התבונה" . המשנה הסדורה מאמצת ורואה את חשיבות "הדרכת התבונה" במסע של היחיד במרחב, אֱלֵי ברכת אושרו ב עולמו , בקהילתו . משנה סדורה נגזרת א', משנהסדורה : עולםחייקהילות , מבארת ומגדירה לקהילת אנשים את עולמם , את דרכם בקהילתם, בשלושה פרקים גנריים לשלוש המשניות : " מטרות-על ( משמעות-רוח ) , דרך ( ראייה-הכרה ) ומימוש ( פעולה-חומר ) " . מתודת לימוד משנה זו, נגזרת א', גזורה מ משנהסדורה : כללית ( אישית ) וגם בנויה באופן זהה גנרית, בשלושה פרקים ועשרה שלבים שאין בהם הייררכיה . עולם הקהילה , יש בו מין הזהות היחידנית בת מהות משותפת והולמת בין יחידיה . מהותה ההולמת, מזהה אותה באנרגיית חיותה, הרוחשת את מהות הקהילה וייחודה . הרכב זהות-מהות הקהילה מכיל אנשים יחידים שהמשותף ביניהם מאחדם לפחות תחת מסגרת זהות-מהות אחת משותפת וראשית, החיה בפועל תוך שיתוף פעולה הדדי ודינמי . לאו דווקא חיי איחוד ושיתוף מלאים, סדירים יום-יומיים, אלא שיתוף ב"זהות-מהות", ב"מטרות-על", "דרך" ו"מימוש", אשר לא בהכרח מחייב אותם לחיות זה לצד זה פיזית-קונקרטית . מאחר שמדובר בעולם של אנשים יחידים החיים בדרך התבונה ובהדרכתה, כהגדרת שפינוזה, גם הקהילה רוחשת במשך המשתנה, משביחה באיכויות הראייה וההכרה שלה את תפיסת עצמה והמציאות הממשית שבתוכה היא שרויה . המשנה השנייה, נגזרת א', רואה ב עולם קהילתי תופעת טבע אנושית, אשר משמרת ומפתחת את חיותו של היחיד הן באמצעות נתינה וקבלה, הן בהגדלת תחושת ההכרה ואישוש ממשותם ההדדית תוך ביטחון שהקהילה מאפשרת ליחידיה . המועיל יותר ל עולם קהילתי הוא קהילה החיה בהדרכת התבונה . המשנה השנייה רואה את זהות-מהות הקהילה כדרך חיים המשרתת את יחידיה, בעוד יחידיה משמרים את קהילתם המשתנה, כל עוד נשמרת מהותם וזהותם האישית, היחידנית בפועל .
|
|