|
|
עמוד:343
343 אי ד א ה פיזיו ל וגי ת כתפיו" יָקל וישביח באיכויות דרך חייו היחידיים בזמן . ה וויתור הוא על מה שלא באמת ממשי בנפשגוף של היחיד, ב" אנכי " שהוא, במהותו הפועלת ומשתנָה . דרך הלימוד תביא את היחיד לוותר על הרבה "מנשאי-אושר מדומִים" שאחז בהם בפועל, הן במחשבות ובפעילות של עצמו ובקהילתו, הן בכסף-ממון או תמורה אחרת . בחינת עצם עצמו, בקהילתו וסביבתו תלטש את "חלקו" המשתנֶה גם הוא עם השתנותו, עם תפיסת ראייתו והכרתו את המציאות . הוויתור הוא לטובתו, הן בפשטותו — ביחס לעצמו ולקהילה או הסביבה, הן בלימוד היחיד את " חלקו " באופן רציף על דרך חייו . ב לויתן ( תרגום : י' אור, מאגנס, ירושלים ) , עמ' 165 , הבדיל הפילוסוף תומס הובס בספרו, הטוען שהוויתור נובע מתוך רצון להקים קהילה, כוח משותף לראייתו ותפיסתו של היחיד, כוח שיגן בפועל על חברי הקהילה מאנשים וקהילות זרות ואחרים, יגן גם על חברי אותה קהילה, יגן על איש מרעהו . ביטחון כלפי חוץ וביטחון פנים, משטרה אזרחית . הוא אומר : "ימנו אדם אחד, או כנסת אנשים אחת, כנושא אישיותם . . . ובכך יבטלו כולם את רצונותיהם מפני רצונו ומשפטיהם מפני משפטו" . הובס ראה בוויתור פעילות תועלתנית, ואילו אנו רואים בוויתור פעילות המקילה עלינו לאסוף ניצוצות ורגעים נמשכים של מנעדי איכויות אושרנו, לאורך דרכנו האחת, הנמשכת ומשתנה עד תומה . זמניות — המשנה הסדורה רואה ומכירה את הזמניות, את המֶשֶׁךְההומוגני 159 של ברגסון , את זרימת השינוי הבלתי פוסקת במרחב התופעות, כמו שאמר הרקלייטוס : "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים" ( On those stepping DK22 B12 ( ( into rivers staying the same other and other waters flow ) . ב כתביאפלטון ( שם, כרך ראשון, עמ' 538 ) בדיאלוג קראטילוס , מפרש סוקרטס את דברי הרקלייטוס באופן שונה : "הרי היראקליטוס אומר כי 'הכל חולף ושום דבר אינו עומד במקומו', ובהמשילו את הדברים לשטפו של נהר אומר הוא כי 'פעמיים לא תדרוך רגלך באותו הנהר עצמו'" . הדברים נמצאים בתנועה ושום דבר אינו נשאר כמות שהוא, מה ש הרקלייטוס אומר למעשה הוא : "גם כשאנו נכנסים לאותם הנהרות, כל הזמן זורמים עלינו מים אחרים", הכול משתנה, הכול יחסי-זמני . אין לנו ערובה מבחינת ממצאים מדעיים אם לפני 700 מיליון שנה היו חיים רוחשים בטבע הטובע ואם היו, כיצד היו יחסיהם, זה לתופעה
|
|