|
|
עמוד:336
336 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה a . צמצום — במובן של מצב ומשך, פחות מצבי חרדה ופחד ופחות משך הזמן 154 שבו התקפי החרדה והפחד נמשכים ורוחשים . החרדה היא תכונת אופי, והפחד הינו רגש שבא יחד עם אופי חרד . לאדם יש חרדה בסיסית מינימלית בתוספת מנעד עולה של חרדה . לאחד הבסיס הוא מינימום 2 מתוך מנעד של 10 , ולשני — מינימום 4 במנעד של 10 . זאת אומרת, שעבור כל יחיד, המינימום הוא יותר גבוה מיחיד שני, דהיינו חרדתו תמיד גבוהה מהשני, שחרדתו קטנה יותר . היחיד אינו נמצא על המינימום, אלא חי במנעד קבוע של מינימום-מקסימום, ולשם השוואה — בין יחידים עלינו לדעת אם זה מצבו הרגיל הקבוע או מצב הנובע מאופי חריג . החרדה והפחד הם אפיוני חיים ובפועל הם רוחשים כאפיוני תנועה ומצבם ומשכם מהווים את תנועותיו והיפעלויותיו של היחיד . אפיונים אלו הם בני שינוי בהתאם למצב היחיד והמשך התרחשותם במנעד שהיחיד הווה איתם ( להרחבה ראו תורתהמחוללים או הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיה שלההכרה ) . b . היחיד יכול לשאוף להשביח את איכויות הרגשות, החושים, תכונות אופיו והתנהגותו לעצמו ובקהילתו . רצוי וכדאי ליחיד להיות במשך זמן ארוך יותר ברִגשת תקווה , מאשר עם משך זמן ארוך עם אופי חרדתי בתוספת של רִגשת פחד . הראשונה ממלאת אותו באנרגיית חיות, והשנייה מצמצמת בו את אנרגיית החיות . רִגשת תקווה הבאה מהתבונה והידיעה של המעלה הטובה משביחה ליחיד והקהילה את הרגעים של מנעדי איכויות אושרם . אפשר לסרטט את הרגשות לכאורה בשני קטבים : רגשות המעניקות חיות גדולה יותר, כמו שמחה, 2 155 ( חוליי אנוש 154 חרדה ופחד { לאורך זמן, היסטורית, צמצום 156 מחוללים סבל, שנאה והרסנובעים גם מחרדה ופחד לעצמו וסביבתו ) } 2 של היחיד, הקהילה והסביבה ( אי מימוש — הזנחה, פגיעה בזדון, אי מתן עזרה ) .
|
|