|
|
עמוד:324
324 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה a . שליחויותיך — לשון רבים, שתי שליחויות ואף יותר . פעמים השליחויות 147 באות מהיחיד, יזומות מתוך ראייה והכרה של המציאות הממשית ופועלות בקהילה וביחיד מתוך תכליתיות, סיום השליחות הקונקרטית-סובייקטיבית . פעמים השליחות היא בעבור היחיד עצמו וקהילתו ופעמים עבור אחרים או בשליחות אחרים ובעבור כולם . לכל שליחות יש תכליותיה הממשיות, המשמעויות הפועלות שלה, יחסיה בדרך המשתנה עד מימוש תכליותיה . שליחויותיך בדרך, בראייה-הכרה בהירה של תפיסת המציאות הממשית והשליחות התכליתית הרוחשת . ביקורת על שליחויותיך, אם הן הולמות את מה שהינך, עצמיותך, ייחודך, היותך בקהילה, בכל שלב, זו אַתְּ, זה אתה היחיד, הסובייקט הקונקרטי . השליחויות נמשכות ורבות, פועלות, משתנות ומשנות ומסתיימות, וחדשות אחרות רוחשות כ"רוח חיים", אנרגיית חיות, חיים . b . פעמים שליחויותיך נובעים מתוך ייחודך, ופעמים שליחויותיך גוברים על דברים אחרים שנדרשים ותופסים את מרב זמנך . יחיד המכור לשליחות ורואה בה תכלית, הקהילה מסבירה את זה כסוג של "שיגעון" המקובל באתיקה הקהילתית, ומעטים רואים בשליחות דרך חיים . גם שפינוזה היה בשליחות פנימית עצמית והתבונן ותפס את המציאות הממשית על אף היותו דואליסט וסיבתי . שפינוזה , בהיותו ילד, עמד עם אביו ומשפחתו וחווה את טקס ההשפלה שעבר ההוגה אוריאל דה-קוסטה בידי הקהילה, ליד בית הכנסת, ביום אפור וקר נרמס ונרמס, שוב ושוב, על דעותיו, ראייתו, היותו . באיגרת שבע-עשרה לידידו פיטר בּאלינג, איגרות ( מוסד ביאליק, תרגום : אפרים שמואלי ) , עמ' 110 , פותח שפינוזה ב"ידיד אהוב" . זוהי האיגרת היחידה עם פתיחה אישית ומיוחדת . שפינוזה פונה אל פיטר באלינג בשם " פטרוס בּאלינג", השם התנ"כי של שליחו של ישועַ, הפייטן שמעון כּיפא, ומתחבר לזהות האימננטית של באלינג עצמו . שפינוזה רואה בו סוג אחד של הגשמת "ברכת האושר" הנכספת לתפיסתו . על פי המשנה הסדורה, "ברכת האושר" אינה נקודה סופית בדרך שמגיעים אליה, זו לא תחנת מעבר . ראשית, האושר-עצב הוא במנעדים שונים אך באותו מרחב, שבקצה שלו באופן סימבולי יש האושר המקסימלי במשכו ועוצמתו, המעלה ומחזק מעבר לנורמה של עצמו את אנרגיית חיותו, ובכיוון השני, ירידה באנרגיית החיות העודפת מהיות היחיד מאושר, אֱלֵי אפס אושר . שנית, במקביל, יש
|
|