|
|
עמוד:322
322 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה את איכותו, את "מה שהינו" ? או מוריד את איכותו את '"מה שהינו" בעיניו ? ה"חסד" כאן בא עם הקהילה, שיח עם יחידי הקהילה ואל מול הקהילה, ישיר או עקיף . חסד במובן של מתן, מהיחיד ליחיד אחר או קהילה . המילה "חסד" היא אחת משלוש עשרה מידות הרחמים ביהדות, מתן מבלי לצפות או לקוות לתמורה כלשהי כפי שמסביר רש"י, בראשית מז, כט : "חסד ואמת, חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול" . זוהי אהבה הקשורה בחסד, אהבה ללא ציפייה לתמורה כלשהי . המשנה הסדורה קשרה את האהבה לחסד ואת החסד לאהבה . ברגעים של מנעדי איכויות אהבה-חסד, החסד הוא בחביון סוד, ובמיסטיקה היהודית ובייחוד בזוהר, אחת מספירות הקבלה היא "חסד", השפע והטוב האלוהי נשפך לכל "יש", מעין חיים של נתינה נמשכת אלוהית, אהבה, חמלה, ויתור, גדולה וכו' . חסד בקבלה נראית בגוון לבן-כסף ושיוכה כאן לאהבה נוטה לחלשים בקהילה, למרחיבי הדעת . כפי שנכתב ב שמות לד, ו : "יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְאַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת", וכפי שהגדיר שפינוזה ב אתיקה , חלק ד', משפט 51 , עמ' 328 : "נטיית חסד אינה מנוגדת לתבונה אלא עשויה להתאים לה ולהיוולד מתוכה" . המשנה הסדורה מכוונת את היחיד לראות ולהכיר בעשיית חסד כפעולה הבאה מתוך אמת פנימית פעילה, שעזרה ונתינה לאחר באה מהראייה וההכרה שכולנו קשורים ומחוברים זה לזה, ל"טוב" ול"רע", ואהבה-חסד פעילוֹת בקהילה ועם עצמך עושות עבור היותך בקהילה ללא קבלת גמול נוסף, זהו הגמול בפני עצמו . a . ייחודך — ייחוד מלשון יחיד ומיוחד שאין זהה לו, לא לפניו ולא אחריו לנצח 146 ( ראו ביאור 140 ואחרים ) . זוהי נצחיותו של היחיד, הסובייקט הקונקרטי, שחי את מסעו היחיד בזמן . מתודת המשנה הסדורה מפנה את הלומד אל ייחודו . האם הוא מקבל את ייחודו המשתנה, הנמשך ומאושש כל משך הזמן על ידי אחרים 148 , 147 ( קבלה 146 , שליחויותיך 4 . עצמיותך, ייחודך אחריות, הכרה טהורה )
|
|