|
|
עמוד:321
321 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת אחרים, מעטים יחסית ובכך גם משביחים את הטוב היחידני . למעשה נוצרת מעין הרמוניה של "אושרים פרטיים", המאפשרת בנייה של סביבה אוהבת, התלויה בתכניו של הרגעים של מנעדי איכות האושר האינדיווידואלי לכולם . אהבה — ה אהבה כאן מחוברת עם חסד . אהבה-חסד נמשכות זמן קצר או ארוך, 144 הנמצא על מנעד האהבה השלוב עם מנעד החסד, מנעד הנתינה לאחר, סוג של תת-מנעד משלו . פעמים, בקצוות של תת-מנעד זה, איכות אושרו של היחיד יורדת . למשל : הוא פעיל יותר מידי בקהילה או פחות מידי וכו' . כל אחד בהתאם לנשמתו ההולמת, סך כל פעילויותיו ההוֹווֹת . שפינוזה , ב אתיקה , חלק ד', משפט 46 , עמ' 325 אומר : "מי שחי בהדרכת התבונה חותר ככל יכולתו להחזיר לזולת אהבה", מוסיף ואומר ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק שני, פרק ארבע עשר, סעיף ( 3 ) , עמ' 161 : "שכל אותן ההיפעלויות שהן טובות, טיבן וטבען הוא כזה שאין אנו יכולים לא להיות ולא להתקיים בלעדיהן, ולכן הן שייכות לנו באופן מהותי ; כאלה הן האהבה, התשוקה וכל מה ששייך לאהבה" . יסוד י' במפתח המשנה הסדורה גם רואה ומכיר באהבה עיקר רגשי מלווה, בחיותו של האדם, אך בעיקר רואה באהבה טעם חיי אנוש . להרחבה על אהבה ראו שם ביסוד י' לעיל . ה משנהסדורה : כללית ( אישית ) רואה ומכירה את ה"אהבה- חסד", כפי שהן כתובות כאן בשלב 3 בתוך הסוגריים, להיותם מִשְניים לאבחונו הכללי של האנוש — " היותך בקהילה ", אך חשובים ביותר להיות היחיד חיה חברתית-מדינית . היחיד בלומדו על "היותו בקהילה" מבקר את תרומתו לה, לא רק בפעילויותיו הגופנפשיות, אלא גם בכסף, בגדים, אוכל, בריאות, סיעוד וכו', הנתרמים על ידי יחידי הקהילה כדי לעודד את החלשים בה . המשנה מסכימה עם שפינוזה שהאהבה היא רגש המלווה את האנוש ממצת חיותו ועד מותו . האהבה הקהילתית היא סוג של איכויות אושר ליחיד האדם בהיות האהבה כאן אהבת הקהילה, שמירת הקהילה והבנת השתנותה במשך הזמן . האהבה הזאת היא גם לסביבת הקהילה, לשיח הרוחש בה ולקהילות אחרות בסביבתה . חסד — בהמשך לביאור הקודם, ה חסד קשור ל אהבה . זו אינה אהבת אישה או 145 שוקולד . היחיד בוחן כאן את איכות אופיו והתנהגותו בפעילויותיו בקהילה . האם תרומתו בקהילה היא לחזקים בה יותר מלחלשים בה, פעילות המשביחה
|
|