|
|
עמוד:319
319 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת מצטמצמות מאוד . המשנה הסדורה מדברת בלשון חיובית במטרה לצמצם את החרדה והפחד האנושיים אשר אומנם, מחד גיסא, שומרים על האנוש ברמה האינסטינקטיבית, ומאידך גיסא, בו-זמנית מסתירים ומעוורים את ממשות ואמיתות חייו ודימוייו של היחיד במציאות הממשית, מסתירים את האפשרויות לראות ולהכיר את מהותו הממשית ההולמת, ומימוש בהגשמה פעילה של ייחודו הנצחי, כאמור ביסוד ה' במפתח המשנה תוך "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" . a . בקהילה — בספר המידות , חלק א', פרק ז', עמ' 26 ( תרגום : ח"י רוֹת, 143 מאגנס, 1962 ) , אומר אריסטו : "הטוב המושלם הריהו מקובל כמספיק לעצמו . בביטוי 'מספיק לעצמו' אין הכוונה מה שמספיק ליחיד הבודד . . . שהרי האדם מדיני מטבעו" . אומנם זאת משנת היחיד, אבל היחיד אינו לבד בעולם, הוא חלק מקהילה . יש דומים רבים לו, לא רק בצורניות, בתנועתיות וכו', אלא דומים גם בנפשגוף הפועלת, בהיפעלויותיהם של אחרים בקהילה . מנעד אושרו עד עיצבונו של יחיד האדם מתייחס לקהילתו ופועל בהתאם לאתיקה הקהילתית עד תנועתיות וצורניות דומה . על פי אריסטו והמשנה הסדורה, היחיד והחברה מתייחסים ומאששים זה את זה, כי האדם הוא חיה " חברתית-מדינית ", הזקוק לשיח, להיות חלק מקהילה פעילה שהיחידים מעצבים את מהותה ההולמת . לכן בשלב 3 של הפרק השני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", "היותך בקהילה" הוא פעילות לימוד נמשכת אשר בה היחיד בוחן ומבקר את איכות משך חייו ביחסיו עם קהילתו וסביבתו אל מול "המספיק לעצמו" המהווה את אוסף הרגעים של מנעדי איכויות אושרו . b . שפינוזה , ב מאמרעלתיקוןהשכל , סעיף ( 14 ) , עמ' 27 , אומר : "אושרי כולל את מאמצי להביא לידי כך שאנשים רבים יבינו כמוני, ושהבנתם ותשוקתם תתאמנה להבנתי ותשוקתי" . לדעתי, היחיד והקהילה אינם יכולים להגיע ל"אושר העליון" או ל"טוב העליון" לתפיסת שפינוזה, מאחר שהאושר האינדיווידואלי ( קונקרטי-סובייקטיבי ) של היחיד הוא יחסי כלפי עצמו וקהילתו וניצב אל מול התגלמות האושר בקהילות אחרות . אין אושרו של פרט אחד זהה לאחר, דומה בקהילתו אך לא זהה . המשנה הסדורה רואה בקבלה והכרה בעֶקרון "אי השלמות", תשתית בריאה וחיובית למערכת מוסר אוניברסלית אשר נותנת
|
|