|
|
עמוד:315
315 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת פעילות או מסורות עבר משפיעים על מהותו הפועלת בהווה הנמשך והמשתנה . פעמים הזיכרון כושל באמיתות התרחשותו והיחיד מעוות את זיכרונו בהתאם לתפיסת מציאותו . למשל : בר כוכבא בימינו נתפס ונזכר כ"טוב", כאחד שנלחם כגיבור והוסמך למשיח על ידי רבי עקיבא ומשמש היום דוגמה לגבורה בעיצוב מהות זהות היהודית-ישראלית . אבל בר כוכבא נזכר כבר לפני אלפי שנים בגמרא כ בר כוזיבא, בעל כזב, משיח שקר שמאות אלפי אזרחים, ילדים, נשים ובוגרים נטבחו בעטיו לשווא . הזיכרון פועל בהווה בהתאם לתפיסת מציאותו של היחיד או כפי שקהילתו תופסת את התרחשות התופעות במציאות העכשווית, בהווה הנמשך . במשנת היחיד, שלב 2 , בפרק השני "דרך", המעודד ומלמד את היחיד איך להשביח את ראייתו והכרתו את תפיסת מציאותו וסביבתו ועם הלימוד, הוא בוחן, מבקר ומנסה את זיכרונו לא רק בעובדות של האירוע, אלא גם בערכו של האירוע בהיותו על מנעד של "טוב" או מנעד של "רע" . בחינה זו מנקה את הזיכרון הלא אמיתי בהתרחשות היחיד ומאפשרת לו לדעת את עצמו באופן בהיר יותר ואמיתי יותר . c . ראייה-הכרה איכותית ובהירה רואה את ה זיכרון פועל במחשבות האדם כ"רוח חיים", כמבואר ביסוד ג' ביסודות ההכרה במפתח המשנה הסדורה, והזיכרון הכללי נמצא כ"רוח חיים" קהילתית או מדינית, עד היותה חלק ב"תודעה כללית", כמבואר ביסוד ד' . ראייה-הכרה איכותית, טובה ובהירה, קשורה בתפיסת מציאות ממשית והולמת המכילה גם תקשורת-שפה, זיכרון ותקווה לחיות נמשכת של היחיד . ברוב המקרים תפיסת המציאות הממשית שוגה, בהיותה עטופה בתדמיות שקריות ומעוותות של המציאות הממשית ולא בראייה- הכרה התופסת את המציאות הממשית והאמיתית . במשפט נסמך 2 למשפט 44 בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 177 , אומר שפינוזה : "מטבעה של התבונה לתפוס את הדברים מתוך בחינה כלשהי של נצח" . פעמים, היחיד תופס את הדברים הרוחשים, בזמן התרחשותן, כ"נצחיים" . כידוע, הסובל, תופס את הסבל כ"נצחי", הנחשל את נחשלותו, ה"נצחית" ה"תמידית", הנרדף, החזק והחלש וכו' . נוסף על כך, להבדיל משפינוזה לעיל, המשנה הסדורה רואה את הנצח בייחודיותו של היחיד, הסובייקט הקונקרטי . המשנה הסדורה רואה גם בהתרחשות קצרה, באירוע יחידני, סוג של נצח, מעצם היותו אירוע קונקרטי-סובייקטיבי . כלומר,
|
|