|
|
עמוד:313
313 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת להניח ש שפינוזה פעל על פי התבונה וההכרה הטהורה, לפיכך גם ענידת טבעת על ידי שפינוזה הינה הולמת . שפינוזה לא רק ענד טבעת, אלא חרט עליה את המילה "בזהירות", לעצמו ההווֶה ורוחש ולמתבונן . כפי שהוא מציין ב אתיקה , חלק ד', משפט 69 , עמ' 346 , ואומר : "מעלתו של האדם החופשי ניכרת במלוא גודלה, ובאופן שווה, גם כשהוא נמנע מסכנות וגם כשהוא גובר עליהן" . האדם החופשי לפעמים מתמודד עם קשיים הבאים בדרכו הסובייקטיבית וייחודית, ותמיד יש מנעד של קשיים בדרכו המשתנה . הוא קודם כול נאמן למהותו, לעצמו, במקום סביבתו באופן הולם ומכוון את דרכו ב"זהירות" בתוך המציאות הממשית של מקומו וסביבתו על אף הקשיים שבדרך . למשל : יחיד, החבר בקהילה מסוימת, יופיע במקום ובזמן מוסכם על כולם, בלבוש יוצא דופן על אף הקשיים שבדרך . אמונות השווא ממשיכות לרחוש ומותמרות לפעולות אונטולוגיות על אף הקשיים שבדרך, המכילה סבל, כאב ואובדן . המשנה הסדורה רואה ומכירה בכך שהסקת מסקנות נמהרות, לגבי משתנים חיצוניים לגופנפשו של היחיד או לפנימיים לו, דורשת מבחן זהיר ועקבי נמשך . מאחר שטבעת הינה "סמן", סימבול ממשי, מציאותי, סוג של "יש שבמחשבה", שגם היא אונטולוגית בהתרחשותה . לפעילות עם אחרים וגם לפעילויות עם עצמו, טובה מידת הזהירות גם למתבונן הקונקרטי-סובייקטיבי וגם לנושא הטבעת הקונקרטית . עם זאת, בראייה-הכרה מודעת, בהירה ואיכותית התופסת את המציאות הממשית באינטואיציה הטבעית ההולמת והאמיתית, היחיד רואה את האפשרות שנתגלתה, נפתחה הדרך לראיית התרחשותן של אין-סוף תופעות ייחודיות וסופיות על שלל גוֹניהן, קולן, שפת הטבע, היא שפת התנועה של מקום במרחב, של מציאות ממשית אפשרית, התגלות של דרך חיים, נתיבים זוהרי חיים . a . תקשורת-שפה, זיכרון — זוהי משנת יחיד האדם באשר הוא, המורכב 14 לראיית ותפיסת המשנה הסדורה, מ ייחוד ואיחוד בריבוי . לא רק שהוא נצחי ב ייחודו , אלא שגם הוא לא יחיד אלא ב ריבוי , יש דומים לו, והוא איחוד ואגד של חלקים, איברים, חיידקים וכו' החיים ב"זכות" עצמם . האדם הוא ככל "יש" שהוא, ייחוד ואיחוד בריבוי . דהיינו, היחיד מורכב מאוסף חלקיו ואיבריו אבל גם עם אלפי סוגים של חיידקים המרובים פי ששה לפחות ממספר תאיו המשתנים
|
|