|
|
עמוד:310
310 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה גדול יותר בחצר בית הספר הדתי נשאר בזיכרון החווייתי גם בהיותו בן שבעים ושתים . לכן הכרת מהות עצמו ההולמת והמשתנה תוך אחיזה בזיכרון ייחודיותו, self organization הינה דרך חיים המתחילה כבר עם מצת החיות, עם הורים ומשפחה, קהילה וסביבה . גילוי הייחודיות הינו תהליך, השינוי הינו תהליך נמשך . מתודת לימוד המשנה הסדורה מכילה תהליך נמשך ודינמי המסנן ומבהיר את ראיית היחיד את תפיסת עצמו במציאותו האמיתית, ידיעת עצמו אל מול הקהילה וסביבה . וכך, תוך כדי תנועה במשך חייו, האדם הלומד רואה ומכיר ב"סריטותיו", כפי שמכנים היום את התופעה של אדם הנצמד אל מהותו, ואשר הזדהותו עם מהותו ההולמת, תוך שמירה על ערכי מוסר אוניברסליים, גורמת לו יתר משכי מנעדי איכויות אושר . e . משה פלדנקרייז ב שכלולהיכולת : הלכהומעשה , חלק א', עמ' 66 , אומר : "ברגעים בהם עולה בידי התודעה למצוא מכנה משותף להרגשה, לתחושות, לתנועה ולמחשבה עולה המרכבה על דרך המלך . ברגעים כאלה מתעלה האדם לדרגת מגלה, ממציא, יוצר, מחדש, 'יודע' . הוא מרגיש אחדות אורגנית בעצמו ובתבל . הוא מבחין שהוא אחד והעולם אחד ואיחודם מבטל את הבדידות" . a . בזמן — מלשון עת, מועד . " ב זמן של עכשיו", בהווה הנמשך ומשתנה תוך 138 שמירת ייחודיותנו, פעילויותינו הנצחיות . מהות תשוק, החיות כפי שהיא נתפסת כיום על ידי האנושות, היא סוג של תשוקת הנפש המתרחשת כל העת, כל משך זמן החיות, תוך הפרדה בין נפש לגוף או אדם ואלוהיו . שוב, זו תפיסת מציאות המושתתת על עֶקרון הדואליות והסיבתיות הרואה בנפש השוקקת אופן מסוים של שאיפה לנצחיות . מחד גיסא, נפש היחיד הנותנת לאדם היום את האשליה של "תחושת נצח", ומאידך גיסא, האדם יודע בגופנפשו שזמנו קצוב . לו האדם היה מודע, יודע בקבלה והכרה מודעת להיותו חי, "מסע אחד, יחיד, בזמן", כמבואר במפתח המשנה ביסוד ה', הרי שהיה כל רגע מסנן ומבקר את דימוייו ושואף לממש כל רגע וכל עת מזמנו, אֱלֵי הרגעים של מנעדי איכויות הטוב למהותו ההולמת . אך בפועל, עקב תחושת הנצחיות "נופל" היחיד לתוך שגרת חרדותיו ופחדיו המושרשים, היום-יומיים, מתעצבן וכועס על דברים שאינם במהות קיומו, ברגעים של מנעדי איכות אהבותיו ואושרו . בראייה-הכרה בהירה
|
|