פרק שני: דרך (ראייה־הכרה)

עמוד:295

295 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת ההווה, נפשו ההולמת שהיא סך כל פעילויותיו הסובייקטיביות-קונקרטיות ואל מול קהילתו, שהיא אוסף אינדיווידואלים יחידניים . המנעד של הגופרוח בחיותו, אלו הם חיים צבעוניים בעלי מנעדים לכל החושים . קבלת הכרה באי השלמות הופכת את הדבר ליתרון ליחיד והקהילה, והם משאירים את גבולותיהם פתוחים לשינוי שהוא ודאי . כפי שנאמר לעיל, הכרת אי השלמות זו קבלת השינוי ההווה ורוחש בכל התופעות . c . באיגרת שלושים ושש ליוהאנס הוּדדֶה, איגרות , עמ' 171 , שפינוזה כותב בהמשך למכתבו הקודם אליו בהקשר לאפיוני אלוהים לתפיסתו, ואומר : "שכּל שגדרו מביע את מציאותו אי-אפשר לחשוב אותו כמוגבל" . כלומר, מאחר שאלוהים נמצא במציאות ה"יש", אזי הוא "יש" אין-סופי, נצחי ובלתי מוגבל . מאחר שהמשנה הסדורה איננה רואה ומכירה את המציאות הממשית מעבר לגבולות אופקי הראייה וההכרה האונטולוגיים, ואין היא רואה מעבר למציאות הממשית האפשרית, שגם אלוהים הוא רק אפשרי במציאות, דהיינו שהאלוהים הוא רק אפשרי ואי אפשר לומר עליו דבר נוסף . המשנה הסדורה אינה נסמכת על אמונות תאולוגיות, אך היא מסכימה ומקבלת את ההבחנה של שפינוזה "שכל שגדרו מביע את מציאותו" והינו תופעה כלשהי במרחב, מה שהינה מוגבלת במצבה במרחב . הרי מציאותו הממשית של "יש" כלשהו קיימת מעצם היותו "תופס" מרחב במשך "זמן הטבע היקומי", כמבואר בהמשך, והיותו מקרין ומתייחס לתופעות בסביבתו המציאותית והממשית, דרך איכויות מאפייני תנועותיו . למשל : פעילויותיו, צורניותו, משקלו, ריחותיו, השפעותיו, משיכותיו, חיבוריו, אנרגיית היותו . כל אלו כאחד, או חלקיו, מגדירים ומגדרים את מהותו ההולמת באופן מציאותי וממשי . מגדרים מלשון גָּדֵר או גֶּדֶר היוצרים הגדרה או גבול פתוח סינרגטי של ההכלה וההשפעה . וככל שגדרו של היחיד, בן-האנוש, רחוק ורחב יותר — קרי : יכולתו לראות ולהכיר מציאות ממשית רחבה, עמוקה ובהירה יותר — הרי שתפיסת מציאותו הממשית רחבה יותר והגריעה או החֶסר ( "אי שלמותו" ) קטנים יותר, מבחינת מהותו ההולמת היחידנית . כאמור, מושג ה"שלמות" מדומיין ולא מציאותי וממשי .

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר