|
|
עמוד:291
291 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת b . במשפט נסמך למשפט 29 בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 162 , אומר שפינוזה : "מכאן יוצא, שכל עוד נפש האדם תופסת דברים לפי סדר הטבע המשותף, אין לה הכרה הולמת לא של עצמה ולא של גופה, ולא של הגופים החיצוניים, אלא יש לה רק הכרה מבולבלת וקיטעת" . להבדיל משפינוזה הרואה אי התאמה בין האידאות הקבועות של הנפש אל מול היפעלויותיו של הגוף ההולם, המשנה הסדורה אינה ממשיכה תפיסה זו, אלא להפך . ההכרה רואה ומכירה שהנפש היא הגוף והגוף הוא הנפש, חד המה . היחיד הוא גופנפש עם הכרה ההולמת את מצבו, נפשו, סך כל פעילויותיו, מהותו ההווה ופועלת . משנהסדורה : כללית ( אישית ) , פרק שני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", שלב 1 : " הכרה באי השלמות " . לתפיסתה של המשנה הסדורה, ככל שניטיב לראות, להכיר ולהבין את עצמנו כנפשגוף ואת המציאות הממשית סביבנו באופן של הכרה מודעת מנוסה ומושכלת, ולא רק מתוך ניסיון אישי אסוציאטיבי, כך נשביח את הרגעים של מנעדי איכויות אושרנו היחידני וגם קהילתי-יחסי . c . הכרה בעֶקרון אי השלמות אינה מכילה בתוכה אפריורי ויתור כלשהו מבחינת ניסיונות האנוש ללמוד, להכיר ולתפוס את המציאות הממשית, אלא מעמידה את היחיד בפרופורציה בינו לבין התופעות סביבו והטבע הטובע . הכרה זו מושתתת על עובדה מציאותית של מוגבלותו של האדם בהיותו אנרגיה ( חומר = אנרגיה ) המתכלה עם משך הזמן היחסית קצר, של חיותו ההולמת, אל מול החברה והסביבה המשתנה שבה הוא חי . כמו כן, בהיותו לרוב בעל חיים חברתי, קהילתי, המורכבת ממספר יחידים לפחות, שכל אחד מהם הינו סובייקטיבי, יחידני ומכיר בכך שהוא לא מושלם, לפיכך מכילה מהותו ההולמת תורת מוסר המשקפת את התנהלותו בינו לבין עצמו ובינו לבין עמיתיו והסביבה . ה" הכרה באי השלמות " היא, למעשה, קבלה של מצב האדם המתייחסת לקבלה והפנמת ההכרה של תורת מוסר חברתית וסביבתית, הנובעת, מחד גיסא, מתוקף מוגבלותו של האדם והיותו מכיר באי שלמותו וטוב שכך, ומאידך גיסא, מרצונו להגשים בפועל את איסוף הרגעים של מנעדי איכויות אושרו לאורך דרך נמשכת ומשתנה של מסעו האחד, היחיד, בזמן . איכויות ההכרה בעֶקרון אי השלמות משתבחות בדרך הלימוד והניסוי של "דרך" "מימוש" אל "מטרות-על" וחוזר חלילה, באופן דינמי, כאמור לעיל . "הכרה באי השלמות" היא גם עיקרון מכוון
|
|