|
|
עמוד:290
290 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה בלתי פוסקות של התחוללות בלתי פוסקת של תנועות במשך התנהלותו היחידני הפועל עם מנגנוני הכרתו הטהורה . d . המשנה מזהה שבפועל, במציאות הממשית, בני-האנוש, רובם ככולם, חיים במארג של פרצפציה אישית, אשר מאחדת אותם במארג החברתי סביבם אך אינה מעניקה להם חיים מאושרים יותר, אלא להפך — חיי סבל, כאב ואובדן, חיים המרכיבים בתוכם תפיסת מציאות סיבתית ודואלית תוך אחיזה באמונות תפלות תאולוגיות בעיקרם . נוסף על כך, מערכי החינוך כיום אינם בנויים לחנך את היחיד והקהילה להשביח באיכויות ההכרה, אלא להפך — מקבעים את ראייתו והכרתו של האנוש לתפוס את המציאות באופן דואלי וסיבתי . כך הם ממשיכים לקבע את הסבל . המשנה הסדורה בפרק שני, " דרך ( ראייה-הכרה ) ", מכילה למעשה מתודה, שיטת לימוד, האמורה לגשר ולצמצם את הפער הקיים בין ההכרה האישית של היחיד, אידיאת ההכרה היחידנית אישית ומשתנה, לבין הראייה-הכרה בפועל של היחיד במציאות הממשית והאמיתית שלו . מתודת הלימוד הינה סוג של בוננות דינמית ויזומה של היחיד על מארג האפרצפציות שלו את עצמו וסביבתו . כאמור, המתודה מכילה שלושה פרקים ( "משמעות- על", "דרך", "מימוש" ) , והפרק השני הינו בעיקרו עבודה חוזרת ובלתי פוסקת של איכות וזיקוק הראייה-הכרה האישית התופסת את המציאות הממשית האמיתית . פרק זה בנוי מארבעה שלבים הפועלים בהדדיות הולמת, כמבואר לעיל . a . הכרה — במובן של להכיר, לקבל, לראות את האחר . הכרה ביופי, ב"רע", 132 ב"טוב", באכילה נכונה . הכרה בגופנפש, הכרה באדם כמין מן החי, הכרה במצבך, הכרת מצב הסביבה, הכרה שאין שלמות מצד הטבע הטובע, אלא "יש" הרמוניה, הכרה ב"מה שהינו", הכרה באי שלמותו של אדם, כלומר בהכרח סופיותו כשאר כל התופעות . 135 ) 134 ( מוסר 133 השלמות 132 באי 1 . הכרה
|
|