|
|
עמוד:281
281 א י ד אה א ונטו ל וג י ת-ט ר נ סצנד נ ט י ת המרחב רוחש יחסים, אפשרויות פעולה פוטנציאליות ופעולות נבחרות וקונקרטיות . . . הטבע מבעבע תופעות רוחשות ונמשכות . הכול בזרימה, בשטף נמשך, ההווה משתנה אל מול עיניך ואתה תופעה הווה את דרכה האחת, יחידה, נבלעת במצולות הטבע, מתמירה עצמה "דרך האין" לתופעה חדשה . יש חדש תחת השמש . קיימת מצד הטבע התרחשות הרמונית, הולמת, בין התופעות הרוחשות . גם בתופעה עצמה, בהיותה " ייחוד ואיחוד בריבוי " . דהיינו, ייחוד — התופעה יחידה, סובייקטיבית ואין כמותה, היותה נצחית בהווייתה, איחוד — מורכבת מתופעות אחרות והיא לא יחידה, בריבוי — יש דומים לה . למשל האדם : הוא ייחודי במהותו ההולמת, הוא איחוד של תופעות שונות, למשל : מכיל פי ששה ויותר חיידקים בגופו מאשר תאים בגופו, ויש אלפי סוגים ומינים של חיידקים שחלקם הגדול עוזרים ומסייעים לגופנפש לשרוד, והוא ריבוי של בני-אדם, האנוש הוא יצור הרמוני, יוצר ועושה בפועל שיח הרמוני עם מערכותיו וסובביו, יוצר פרויקטים אישיים בהרמוניה עם סביבתו ועצמו . השאיפה בלימוד ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה היא גם להגיע לעשייה, להגשמה הרמונית בפועל . b . בעיון למשפט 18 , בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 153 , אומר שפינוזה : "וכך כל אדם יעבור ממחשבה למחשבה כפי שההרגל לקשור ולצרף את דימויי הדברים באופן כזה או אחר" . כפי שאומר שפינוזה ( שם ) : "למשל, חייל הרואה עקבות של סוס בחול יעבור מן המחשבה של סוס מיד לזו של פרש, ומכאן למחשבה על מלחמה . ואילו איכר יעבור מן המחשבה על סוס למחשבה על מחרשה, על שדה וכיו"ב" . דברי שפינוזה כאן ממשיכים את הביאור הקודם, הרואה ושומע גם ב"הרמוניה" דימויי קול . המשנה הסדורה רואה ומכירה את המציאות הממשית והאמיתית, מחד גיסא, מראייה סובייקטיבית, ומאידך גיסא, עדיין אפשרית, להיותה ראייה אמיתית ונכונה . במבחן הראייה של החייל המדמה חייל, ייתכן שהוא צודק או טועה בהתנהלותו והכרתו בראיית המציאות, כנ"ל גם באשר לאיכר המדמה איכר . מצד טבע התופעה עצמה, "יש" רק אמת או שקר, החייל רואה את משקל הרוכב והאיכר לא וכו' . לכן בחינה מצד התבונה השוקלת ובוחנת את כל הנתונים הידועים לנו ותנסה לדמות מציאות אפשרית ( אף פעם אין לנו כל הנתונים, לפעמים ישנם רובם ) . המשנה הסדורה מכוונת לכך שעולם הדימויים
|
|