|
|
עמוד:275
275 א י ד אה א ונטו ל וג י ת-ט ר נ סצנד נ ט י ת חייו , חיותו, מרצון לאכול, ל"כיבוש" פסגות הרים ועד חמדת זהב או רצון לפתור בעיה ברצח בכוונה תחילה . אומנם ברוב הפעמים האנוש מופעל על ידי דימויים או השפעות חיצוניות המדמות לו אפשרויות של "אושר" או "צמצום סיכון", אך הרצונות וההחלטות הן עדיין שלו על אף היותן מוגבלות . כפי שהוסבר לעיל, גם בתוך בית סוהר, קיים מרחב, מנעד של רצונות והחלטות הקשורים לרגעים של מנעדי איכויות אושרו הדל של היחיד בדרך חיותו של האסיר . רציות הנפשגוף הן תנועות חיות של היחיד, ממבנה רגשות וחושים יחידני ההולם של גופנפש היחיד במצבו בסביבתו . ככל שהאנוש כנפשגוף רואה ומכיר את המציאות הממשית האמיתית, צלולה ובהירה יותר, הוא ממשיך להגשים את חייו עם כל הרגשות, החושים והרציות השונים, סבל וכאב מר לאיסוף רגעים של מנעדי איכויות אושרו . אושר וסבל כרוכים זה בזה כמו החומר המתכלה במעלה "רוח החיים" . המשנה הסדורה רואה במקרה הקיצוני של התאבדות מצב אשר בו הגופנפש מכיל מרצון חופשי מנגנון של השמדה עצמית שגם הוא בעל איכויות שונות . פעמים רבות פעולת ההתאבדות נעצרת עקב אחיזת מה, שמירת חיים בחיות הגופנפש . פעמים רבות הדבר כרוך בתהליך ארוך של סבל גופנפשי וסביבתי . אנו עדיין נוטים לחלק ולהפריד בין גופנו ועצמנו, נפשנו . ההפרדה נובעת מראייה דואלית שלנו את המציאות ואיתה גם היות נפשגופנו מופרדת באופן דואלי לגוף ונפש בעלת נשמה, יחידה, האידאה היחידנית לעד של נפש האדם המשתנה . המשנה הסדורה כבר אומרת במפתח המשנה את יסודות ג', ד', ה', ו', י' — כל אחד מהם בנפרד וכולם יחד — שוזרים את מרחבי הראייה וההכרה של היחיד והחברה רחוק באופק ועומק של מרחבי הראייה וההכרה, במרחב אין-סופי של תופעות סופיות, ממשיות ואמיתיות . c . תהליך עבודת הלימוד של האדם להכרת מהותו ההולמת מתחיל כבר בהגדרת " מטרות-על " ( משמעות-רוח ) : "קבלה שלמה של מהות חייו של אנוש ב חייו " . כאמור, קבלה בחייו, הפנמה של גופרוח יחידני הולם החי מסע אחד יחיד, בזמן . התרחשות חיים פעילה בזמן הווה . מהותו של היחיד קשורה באופן ישיר עם ייחודו החי ( יסודות ה' ו-י', במפתח המשנה ) , בפעילויות חייו המופלאות של גופנפשו . במסגרת למידת פעילויותיו, מהותו ההולמת, היחיד מקבל ומפנים בראייתו והכרתו את חסרונותיו, אי שלמותו מהכרח טבעו, כחלק מבסיס הגדרתו .
|
|