|
|
עמוד:274
274 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה נשמתו ההולמת, ברורה יותר לעצמו ולאחרים סביבו, יראה את המציאות באופן ממשי ואמיתי, תוך כדי עזרה ושיתוף וב"קבלה" פנימית הולמת, יאיר את מהותו וייחודו הנצחי . a . בחייו — ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , בפרק ששה עשר, סעיפים 124 ( 2 - 3 ) , עמ' 164 , שפינוזה טוען שאדם יחיד, החי את דרך חייו הוא אינו עם רצון חופשי אמיתי . וכך הוא אומר : "היכולת לחייב או לשלול — נקראת רצון . עתה נשאלת השאלה, אם החיוב נעשה מרצוננו החופשי, או מתוך הכרח" . ועוד הוא מוסיף בהערה ( ב ) לסעיף ( 3 ) , עמ' 165 : "ואם אומרים שהנפש שולטת הן על השכל, הן על הרצון . . . כי בכך נראים כשוללים שהרצון הוא חופשי . . . חופש הרצון אינו מתאים כלל עם בריאה מתמדת" . "בריאה מתמדת" דהיינו, להבדיל מפירושו של אבן רושד הטוען שבמותו של אדם, ה"נפש" האינדיווידואלית שלו מותמרת ל"נפש" הכללית ומצטרפת אל האלוהים ( המאה ה- 12 ) , לראיית המשנה הסדורה, "הנפש", על פי שפינוזה, היא סובייקטיבית וקונקרטית ונשאר ממנה מעט לעד כ"בריאה מתמדת", כאידאה קבועה וכחלק מהאלוהים הכול-יכול ( אתיקה , חלק ה', משפט 23 ) . להבדיל מ שפינוזה , המשנה הסדורה רואה את ה"נפש" כגוף, והגוף הוא "נפש", כאמור לעיל . " חייו " של היחיד, הסובייקט הקונקרטי, הינם משך רציף עם עליות וירידות באנרגיית החיות, לפעמים יומיות ופעמים חודשים או שנים עד סיומם הוודאי . זהו מסעו היחיד, והמיוחד במשך זמן חייו . לתפיסת המשנה הסדורה, הרצון האנושי הוא רצון חופשי המוגבל באפשרויותיו בהתאם למצבו של היחיד במרחב הקונקרטי . b . כפי שכבר נאמר לעיל, גם בצריף של מחנה מוות יש לאדם אפשרויות פעולה, אומנם מוגבלות מאוד אך עדיין אפשריות . התופעה רוחשת במרחב אפשרי שרק חלק קטן ממנה אולי הכרחי, כמו יצירת חומצות אמינו באופן גנרי או יצירת סוכרים או מלחים וכו', שה"יש" האחד ביחס שלו עם "יש" אחר, בוחר רק בפעולה אחת אפשרית לקיומו ההולם . בדרך כלל ה"יש" נמצא במצב בחירה, והרבה יחסים פועלים בו ועליו באותו העת ולכל יחס נבחרת פעולה קונקרטית אחת מתוך מרחב פעולות אפשריות . להבדיל משפינוזה, ה רצון הינו רצייה הפועלת באופן פסיבי או אקטיבי של היחיד בהתאם למצבו, לקיים את
|
|