|
|
עמוד:268
268 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה חלק ב', משפט 17 עיון, עמ' 152 ) , אלא גם שואפת לאיכויות ראייה והכרה טובות ובהירות הרואות ומכירות בקשר, ביחס, בין "משמעות" ל"רוח", ורואה שה"משמעות" מתבררת אל מול ה"רוח", "רוח החיים", וזו מהווה מקור השראה, התעלות, אשר יכולה להגיע עד ומעבר לאיכויות ה"שגעון", מתת האל האפשרי להשראה והארת מהות חייו של האנוש . מתוך משליחצרהנזירעםכיפהזהובה , שיר טז : הָאִידֵאָה הָאֲמִתִּית : "כֹּל-יָכוֹל בּוֹרֵא לֹא רַק בְּמַפַּץ נְקֻדָּה דִּמְיוֹנִית אֶלָּא כְּגֶשֶׁם אֵין סוֹף בְּרֵאשִׁית בְּרִיאָה הַנִּמְשָׁח נִשְׁפָּךְ נִמְשָׁךְ אֵל כָּל עֵבֶר מִתְגַּלְגֵּל כְּמַיִם חַיִּים כְּיֵשׁ הַנּוֹצָר וְיוֹצֵר" a . הארת מהות — הארת מהות האדם היא ביסוד המשנה הסדורה . מהות 121 היחיד, האנוש הקונקרטי-סובייקטיבי, היחידני ההווה ומשתנה . אין לפניו ואחריו, ואין זהה לו לעולם, בנצח . המשנה מדברת בשני מרחבים . מרחב המהות ומרחב ההארה . שני מרחבים אלו הדדיים זה לזה . ככל שראייתו של היחיד בהירה וצלולה בתפיסת מציאותו הממשית, אזי איכות פעילויותיו טובה יותר, מיטיבה יותר עם עצמו ועם אחרים בקהילה ובסביבה . אוסף רגעים או שעות האושר המודע גדלים במשכם, אנרגיית החיות שבעצמו היא איכותית והולמת את מצבו במרחב . הכול תוך בוננות בתופעות על ה"איך" הן רוחשות, מהן איכויות אפיוני התנועה הנראות רוחשות בהן, עד הארת עצמו לעצמו . תחילה ההארה חלשה, אך היא מתגברת ועולה ויורדת במשך הדרך הנמשכת ומשתנה עם מצבה במרחב . אנרגיית ההארה היא אנרגיית החיות היחידנית של הבונן, של הלומד, המתמזגת עם אנרגיית החיות הכוללת, "רוח חיים", כפי שיסוד ד' מגדיר במפתח 123 מהות בן-אנוש 122 של אנוש ( קבלת 121 חייו 1 . הארת מהות 125 ) 124 , מִשְׁכָּן, טעם החיים, הארת משך הזמןבחייו
|
|