|
|
עמוד:267
267 א י ד אה א ונטו ל וג י ת-ט ר נ סצנד נ ט י ת באמיתות הדבר" . להבדיל משפינוזה מתודת ה משנהסדורה : כללית ( אישית ) מכוונת את היחיד לברר את ייחודו, נפשגופו, רוחו כאנרגיה רוחשת, משמעויות פועלות ברוחניותו בגופנפשו, במהותו ההולמת . איכויות אפיוני תנועותיו- פעולותיו ההוֹווֹת, מהוות את נשמתו ההולמת בפועל . היחיד לומד לבקר את עצמו, להפנים, לקבל ולאהוב מהותו ההווה ומשתנה בנפשגופו, ב"רוחו", היכולה להשביח את רגעי מנעדי איכויות אושרו . תהליך הבירור והלמידה פותח ליחיד הלומד את מרחבי הראייה וההכרה של תפיסת מציאות ממשית ואמיתית, המאפשרת לו להבחין ולהכיר באידאות משתנות אמיתיות ושקריות בקשר לעצמו, להבין את מצבי רוחו, מהותו וסביבתו . ביכולתנו לראות את המציאות דרך הכרתנו האנושית, היחידנית, המוגבלת בסופייותה . כל "יש", כל "חי", חייב לבחור במודע ולא מודע, בפעולה קונקרטית בין פעולות אפשריות ( אי-פעולה היא גם בחירה ) . לפיכך, דרך ( "ראייה-הכרה" ) הנמצאת בפרק השני, היא בעלת ארבעה שלבים המשמשים אופני בקרה, לבירור מהותו של היחיד ומאפשרים ללומד לברר גם את הפרק הראשון, מטרות-העל ( משמעות- רוח ) שלו, על משמעותן הפועלות לעניין איכויות אושרו . ככל שהיחיד משביח את הרגעים של מנעדי איכויות אושרו, אזי יצומצמו חרדותיו ופחדיו לסוגיהם, יפחתו הספקות בראיית אמיתות התופעות במציאות הממשית שלו-עצמו ובסביבתו, תגבר אנרגיית שמחתו ורוח האדם תראה את עצמה כחלק משתתף ביפי הבריאה . c . ב פידרוס , כתבי אפלטון , כרך שלישי, עמ' 374 , אומר סוקרטס מפי סטיסיכורוס בן איופימוס, ל פידרוס בהתייחסותו למושג "שיגעון" : "טובות שאין למעלה מהן מביא לנו השגעון, — אותו שגעון שאינו אלא מתת אלוהים . שכן הנביאה שבדלפוי והכוהנות שבדוֹדוֹנה הגדילו לעשות בשעת שגעונן עם הפרטים והמדינות . . . דהיינו "אומנות השגעון" . לא כי, הם קבעו שם זה לאותה אומנות מתוך שהיו סבורים שעניין נאה הוא השגעון, כשהוא בא על האדם בגזירה אלוהית : . . . השראה ושגעון שולחות אותו המוסות . . . אולם מי שמגיע אל פתחי השירה בלי שגעון המוסות, ומאמין שיוכל להיעשות משורר הגון מכוחה של אומנות, הלה לא יתקדש בסודה ושירתו — שירת המיושב בדעתו — תחשך לפני אור שירתם של אחוזי השגעון" . עד כאן דבריו הנפלאים של אפלטון . המשנה הסדורה רואה ב"רוח" היחיד לא רק את "דימויי הנפש" ( שפינוזה , אתיקה
|
|