|
|
עמוד:266
266 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה a . רוח — ב מאמרקצרעלאלוהיםהאדםואושרו , חלק שני, נספח ב', על נפש 12 האדם, סעיף ( 1 ) , עמ' 189 , מאגנס, ערך : יוסף בן שלמה, אומר שפינוזה : "כיוון שהאדם הוא דבר נברא, סופי וכו', הרי מן ההכרח שמה שיש לו מן המחשבה, ושאותו אנו מכנים 'נפש', יהיה אופן של התואר שקראנו לו 'מחשבה', מבלי שיהיה שייך למהותו שום דבר אחר מלבד אופן זה . וזאת עד כדי כך, שאם האופן הזה יהיה לאין, הרי תאבד גם הנפש, אף-על-פי שהתואר האמור יישאר בעינו ללא שינוי" . שפינוזה מבחין בין ה"נפש" וה"גוף" בין אדם ואלוהים ורואה בתואר "נפש" האדם את נצחיותה . שפינוזה לא מבחין בין הנפש היחידנית או הכללית, הוא רואה בנפש את "רוח" האדם וכשאדם נפטר אזי הנפש מתאחדת עם האלוהים, כמו שאמר כבר קהלת , יב ז : "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" . וממשיך ואומר שפינוזה באותו פרק, בסעיף ( 9 ) : "לכן איפוא, מהותה של הנפש היא אך ורק במציאותה של אידאה או מהות אובייקטיבית בתואר החושב, שמקורה במהותו של מושא הנמצא בטבע בפועל ממש . אני אומר 'מושא הנמצא בפועל ממש' וכו'" . לעומת שפינוזה , המשנה הסדורה אומרת כבר ביסוד ג' : "חיים הם חיבור אחד בין יש לאין, ובין חומר לרוח" . כמו כן, להבדיל מ שפינוזה, המשנה הסדורה רואה בנפשגוף האדם יחידה אחת, הרוח היא גוף והגוף הוא רוח, כאמור . נוסף על כך, הגדרת שפינוזה את תואר ה"מחשבה" היא במובן האין-סופי שלה, בהיותה אחד משני התארים של אלוהים המצוינים על ידי שפינוזה, כמחשבה והתפשטות . המשנה הסדורה רואה בכך צמצום של תוארי אלוהים האפשרי . היא איננה בנויה על ההגדרה השפינוזיסטית או על כל תאולוגיה החיצונית לטבע . לראייתנו, המציאות הממשית אפשרית ולא הכרחית וכל התופעות הן אונטולוגיות, משתנות וסופיות . לעומת שפינוזה, המשנה הסדורה רואה את תואר המחשבה כאנרגיה אונטולוגית ממשית, מקבילה להגדרתה את "רוח חיים" במשנה הסדורה ביסוד ד' כאמור : "רוח חיים היא תודעה כללית" . המשנה הסדורה מאמצת קביעה זו, שהרי ה"תודעה כללית" היא חלק מהטבע הטובע . לכן במונחי המשנה הסדורה, הנפשגוף היא בפעילויותיה, סך כל פעילויותיה הוא-הוא נשמתו של היחיד, "רוחו" של הסובייקט הקונקרטי . b . במשפט 43 , בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 174 , אומרשפינוזה : "מי שיש לו אידיאה אמיתית יודע בו בזמן שיש לו אידיאה אמיתית, ואינו יכול להטיל ספק
|
|