|
|
עמוד:259
259 משנה רא ש ונה איפוא בשכלנו אידיאה של אדם מושלם" . והוא ממשיך ואומר : "שהתכלית האחרונה אותה אנו מבקשים והנעלה ביותר הידועה לנו, היא ההכרה האמיתית . אולם גם הכרה אמיתית זו שונה, על פי המושאים שלה ; כך שבמידה שהמושא עמו היא מתאחדת הוא טוב יותר, בה במידה גם ההכרה טובה יותר . ולכן האדם המושלם הוא אדם המתאחד עם אלוהים — הישות השלימה ביותר — ובדרך זו נהנה ממנו" ( מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק שני, פרק רביעי, סעיף ( 5 ) , וסעיף ( 10 ) , עמודים 149 – 150 ) . המשנה הסדורה, לעומת זאת, מקדמת את היחיד ה"אישי", הסובייקט הפרטי, אֱלֵי האידאה המשתנה של עצמו, של ייחודו הנצחי שאין זהה לו לפניו ואחריו לנצח . דבר זה נכון גם לגבי חברת בני-אדם, בין שהיא קהילה או עדיין לאום או מדינה כלשהי, שיש בה "רוח חיים", ה"תודעה כללית", כמבואר במפתח המשנה הסדורה, מעצם היות יחיד או קהילה ( יסוד ה' במפתח המשנה ) "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" . כפשוטו . חיים מסע אחד עם חוויית חיים יחידנית שאיננה חוזרת על עצמה, חוויית חיים שיש בה בריאה, יצירה ועשייה כאחד, מתחילת התופעה ועד סופה . לכן גישת המשנה הסדורה היא שהיחיד יעמוד אל מול האידאה המשתנה והסובייקטיבית של עצמו, ייחודו, ויבאר ויתבונן בהיפעלויותיו השונות והמשתנות, בעבודת התבוננות מתמשכת ונמשכת, תוך השינויים המתרחשים לבלי הפסק בו ובסביבתו, יבחן את מושגיו ואת איכות אפיוניו ( להרחבה ראו אפיוני תנועות היחיד ב תורתהמחוללים או הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיהשלההכרה ) . אזי אפשרי שהיחיד יביא לכך שיחיה עם אמת אידאית "אישית" סובייקטיבית ומשתנה, באיכויות תנועה טובות יותר ועם פחות חרדות ופחדים תוך איסוף יותר רגעים של מנעדי איכויות אושר בהתחדשות מתמדת . e . המשנה הסדורה מאמצת את הגישה הטוענת שהיחיד והחברה ( ברוחה המאחדת ) הם גם בעלי תואר יחידני, ולפיכך מושא כיוון החקירה הוא פנימה, אל ההכרה האמיתית של "עצמו", ה" אנכי " שבו, ה"אישי", הסובייקטיבי-קונקרטי, ייחודו הנצחי, החי באחדות פעילה עם הטבע הטובע, עם האלוהים האפשרי . לכן ה משנהסדורה : כללית ( אישית ) בנויה, ככל המשניות, משלושה פרקים : הראשון מגדיר "מטרות-על" ( משמעות-רוח ) , השני "דרך" ( ראייה-הכרה ) , והשלישי "מימוש" ( פעולה-חומר ) . השלישי מייצג כמטפורה גם את תואר
|
|