|
|
עמוד:230
230 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה האונטולוגיה ועד אופקי ההכרה . המשמעויות הפועלות של ה"איזון" הן — בין זכר ונקבה בטבע הטובע, יין-יאנג בטבע הטובע וכו', כאמור כדברי הרמב"ם ( מורה נבוכים , חלק א', פרק ב', עמ' 34 ) , שאין "טוב" או "רע" מצד הטבע ( המורכב מאין-סוף תופעות סופיות, על פי המשנה הסדורה ) , אלא "אמת" ו"שקר" . a . מלכות — המשנה הסדורה רואה את מלכות האנוש, כקבלה והבנת ייחודו 115 ומהותו של היחיד, קרי עולמו — מלכותו, מלכות מלשון מלך המולך בעולמו, באופן של מקבל אחריות לאחר, המיטיב ביותר עם קהילתו . אין הוא עריץ לאחרים בקהילה אלא להפך, הוא חפץ בטובתם ואושרם והם באושרו ובטובתו ככל אשה ואיש בקהילה . שפינוזה, בסוף ההקדמה לחלק ה' ב אתיקה , עמ' 367 , בהתייחסותו לרגשות, רציות והפעילויות של בני-האדם אומר : "שכל אדם יש לו בהן, כמדומני, ניסיון מסוים, אך אינו מתבונן בהן בדייקנות ואינו רואה אותן באופן מובחן — מתוך הכרת הנפש לבדה ( sola mentis cognitio הערה של המתרגם, ירמיהו יובל ) , וממנה נגזור גם את כל מה שנוגע לברכת האושר של הנפש" . המשנה הסדורה ממשיכה מכאן, בהווֶה, לתקופתה ומראייתה, התופסת את המציאות הממשית האמיתית . ראשית, הנפשגוף חד המה, כמבואר לעיל . שנית, במפתח המשנה, הגדרת היסודות ההכרתיים, גם בבחינת הרחבת עומק ואופק ההכרה, "חלל התבונה" נמצא במבנה הדינמי של שלוש המשניות עצמן, וגם בהגדרת אידאות הכרתיות משתנות ואמיתיות של האנוש דרך עשרת היסודות ההכרתיים במפתח המשנה, המאפשרים ליחיד לכוון את הבנתו יותר אֱלֵי מהותו הפועלת, ייחודו, נשמתו האחת שהיא סך כל פעילויותיו ההוֹווֹת . כפי שיסוד ה' אומר : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" וכל זאת מתרחש כמתואר 115 משנהסדורה : כללית ( אישית ) , הינה משנת מַלכוּת , ואל מולה רוחשות שתי משניות נגזרות : א' ו-ב' .
|
|