|
|
עמוד:244
244 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה חברו דרך כל השלבים האלה ואינו נלאה מלהובילו מעלה ומטה אל כל שלב ושלב, יוליד בסופו של הדבר בדי עמל ידיעת היש המהוגן בנשמת האיש" ( כתביאפלטון , כרך חמישי, איגרת ז', עמ' 74 ) . למעשה ה"איש" הוא היחיד והקהילה, הם "ישים" הנמצאים כל הזמן מתפקדים, מבררים ופועלים דרך שלושת פרקי המשניות, לאורך כל משך חייהם . כאמור, הפרק הראשון, מוגדר כ" מטרות-על ( משמעות-רוח" ) , פרק שני, הינו " דרך ( ראייה-הכרה ) " והשלישי, הינו " מימוש ( פעולה-חומר ) " . ככל שהיחיד והקהילה רואים, מכירים, תופסים ומקבלים את מציאות עצמם וקהילתם בסביבתם באופן יותר ממשי ואמיתי, כך ישביחו ברגעי משך מנעדי איכויות אושרם . 7 . בהקדמה לחלק ד' של ה אתיקה , עמ' 279 , אומר שפינוזה : "בשם שעבוד אני מכנה את חוסר האונים של האדם למתן ולבלום את הריגשות . שכן, אדם הכפוף לריגשות אינו שרוי ברשות עצמו אלא ברשות הגורל, ונתון כל כך לשלטונו, שלעתים קרובות, בעודו רואה מה טוב לו יותר, הוא נאלץ ללכת בעקבות הרע יותר" . המשנה הסדורה רואה ברגשות אופנים שונים ושלובים יחד עם רציות חושניות, המהווים חלק מאנרגיית החיות של האדם, הרוחש והווה את סך כל פעילויותיו כאמור . הרגשות אינן נפרדות ממהותו של היחיד, הן חלק בהתרחשות חיותו המיוחדת ויחידה . למעשה, אופן ההיפעלויות, הרציות והרגשות של האנוש בגופנפשו האחד ויחיד, המהווה את ייחודו ההולם . המשנה הסדורה מפרידה בין סוגים שונים של רגשות ורציות . ( להרחבה ראו : תורתהמחוללים , הגיונות אמסטרדמיים : פנומנולוגיהשלההכרה ) יש רגשות אקטיביות הנובעות מרצון ושקיקה מודעת של היחיד פנימה אל עצמו או החוצה כלפי קהילתו וסביבתו, ויש רגשות פסיביות, המופעלות על היחיד מהכרתו הלא מודעת או ממשהו חיצוני לו ומשפיעות ומנביטות היפעלויות ורציות שהיחיד לא יזם אותן או ידע ורצה בהן בדיעבד, ובדרך כלל הן פועלות יחדיו בהדדיות .
|
|