|
|
עמוד:242
242 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה עולםחייקהילה,אחת . לדוגמה : במשנה הסדורה הראשונה, "מטרות-על", שלב 1 : "הארת מהות חייו של אנוש" ולהגיע ל"קבלת מהות בן-אנוש בחייו, משכָּן, טעם החיים, הארת משך הזמן" . הגדרת "הארת משך הזמן" תוסבר בהמשך, כדרך להגיע להארה, סַמסרָה, התגלות . 6 . בעיון למשפט 39 , בחלק ג' של ה אתיקה , עמ' 233 , כותב שפינוזה : " בטוב אני מבין כאן את כל מיני השמחה, וכן כל מה שמוליך אליה, ובייחוד את מה שמספק משאלה כלשהי, תהיה אשר תהיה . ואילו ברע אני מבין את כל מיני העצב" [ ההדגשה במקור ] . מאחר שמצד הטבע אין "טוב" ו"רע", כפי שרואה גם ה רמב"ם ( מורהנבוכים , חלק א', פרק ב', עמ' 34 ) , המשנה הסדורה רואה את מהות ה"טוב" האנושי ומגדירה כ"טוב" : הגברה, עליה באנרגיית החיות השלובה בתפיסה אתית חברתית, ומגדירה כ"רע", ירידה באנרגיית החיוּת כפי שמוגדרים במשנה הסדורה בהמשך . גם ה"טוב" וה"רע" הם מוסכמות שונות, קהילתיות, לאורך ההיסטוריה של האנושות עד הלום . כל האנושות מסכימה על צרכים בסיסיים, כמו מים בריאים ואוויר בריא, אבל על הרבה פעילויות של בני אנוש אין הסכמה מהו ה"טוב" או ה"רע" . האתיקה היא אובייקטיבית קהילתית בלבד ( רק בתוך הקהילה עצמה ) והיא סובייקטיבית בין קהילות, דהיינו, היא שונה בין קהילות פעמים היא דומה ופעמים אחרות היא אפילו לא דומה כלל . ה"טוב" הוא גם סוגֵי ומינֵי איסוף של מנעדי איכויות שמחה אשר מעלים ומוסיפים לאנרגיית החיוּת ואולי להביא לסוג של רגעי אושר של היחיד והקהילה ו"רע" הוא כל מה שמצמצם ומפחית את חיותו של היחיד, בכאב ותחושת גופנפשו, בירידת אנרגיית-חיותו . כאשר ה"טוב" וה"רע" נמדדים בהקשר קונקרטי שהוא יחסי קהילתי-חברתי, מנעד של "טוב" מוסכם בין יחידי הקהילה, הרוחש במשמעות פועלת של ויתור בהסכמה ל"אחר" בקהילה עצמה, עבור השבחת ה"טוב" הכולל של הקהילה ויחידיה .
|
|