|
|
עמוד:223
223 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם ביסוד י' את האהבה לבני-האדם ומעמידה את ה"אהבה האנושית" כאחד מיסודות מהות הקיום . לא נאמר "הטעם" עם ה' היידוע, כדרך אחת מובילה או יחידה שאין בִּלתה, אלא כאחד מן היסודות הקובעים את מכלול היפעלויותיה של נשמת היחיד בנצח ההווה המשתנה . שפינוזה אומר ב אתיקה , בחלק ה', נספח יט, עמ' 357 : "כל אהבה, שיש לה סיבה שונה מחרות הנפש, נהפכת בנקל לשנאה" . המשנה הסדורה לא מאמצת חלקית את ראיית שפינוזה שההפך מ"אהבת אנוש הנובעת מחירות הנפש" היא נהפכת בנקל ומיד ל"שנאת אנוש", כמו שאין בהכרח קשר בין "טוב" או "רע" . הם על פני מישורים שונים . אומנם האהבה אינה קשורה לשנאה, אך האהבה היא בעלת הרבה פנים, גם אם היא באה משעבוד הגופנפש . פחות רע לא עושה את זה טוב, רק פחות רע ; ופחות טוב לא עושה את זה "רע", רק פחות טוב . האהבה של בן-אנוש יכולה להיות חפצה בחירות חיים ולהשתנות לאהבת מושא אחר או להפוך לחיבה גרידה . סוג מסוים של אהבה נותן גם את התחושה של חירות הנפש ( freedom of soul ) , היכולה להתברר כשעבוד הנפש מרצון פנימי או אחר ולאו דווקא מאהבה אקטיבית ואמיתית . c . בספר דברים ו, ה כתוב : "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָבְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" . אומר רש"י על המילים "בכל לבבך" : "שלא יהיה לבך חלוק על המקום" . כלומר, שליבו של היחיד לא יהיה במחלוקת או ספק באשר לאלוהים האחד והידוע . רש"י תופס את המציאות כדואלית וסיבתית ורואה את האלוהות כממשות אמיתית . לעומתו, המשנה הסדורה רואה ב"אלוהים האפשרי" את הטבע הטובע ב ממשותו האמיתית בלבד ומוסיפה על רש"י ורואה את האפשרות ש"לבך אחד עם מקום", "מאוחד עם מקום", אחד עם המרחב, עם הטבע הטובע, עם האלוהים האפשרי . כאמור, הממשות האמיתית הינה אישוש ממשות . כל התנועות מאששות זו את זו . אומנם הכול בתנועה ומשתנֶה, אך ה- self organization ממשיך לאשש את עצמו, כל עוד הוא והסביבה מאששים זה את זה ( להרחבה ראו מורהאנכי ) . המשנה הסדורה רואה באנוש מין חיים רגיש, פגיע, נפחד, היכול להיסרט ולהיפצע מכל דבר בטבע . אין לו, לבן-האנוש, יסוד חיובי גדול יותר ממנה, מהאהבה, שהכמיהה אליה יותר מכול, על דרגותיה, סוגיה, דרכיה ומשמעויותיה, מעניקה ליחיד והקהילה, כאמור, יותר שמחה, חום, תקווה, חיות חיבור ומשמעויות פועלות, תוך הפחתה ניכרת בחרדה ופחד .
|
|