|
|
עמוד:222
222 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה כ"מכונה יבשה", וחייו ריקים ואין בו רגע אחד של אושר, שהרי האושר והאהבה כרוכים זה בזה בהרמוניה הולמת . האושר הנשגב מתגלה לנו גם באהבת אמת מציאותית וממשית, ובו האנוש רואה ומכיר את האהבה בהתרחשותה ומודה למרחב על מצבו ההווֶה . ברוב המקומות על פני כדור הארץ היום, האנוש עדיין חי בחרדה ופחד גדולים, בייסורים, בסבל, בחולי, ברדיפות, בהשפלה ובעוני . המשנה הסדורה רואה ומכירה בהיות האהבה ממשית באידיאת החיות המשתנה האמיתית, היות האהבה חלק הדדי באנרגיית החיות, הרצון, ה- conatus לחיות, ופעמים שקיקה פועלת של "רוח חיים" לאושר . לכן היא מוגדרת כ"טעם", כתמצית ( essence ) , כמהות מאוששת, מוחשית, אמיתית וממשית . פעמים, ה"אהבה" מרגשת ומכאיבה, מתוקה ומרירה, קשה ורכה, לוהטת וקרירה, עדינה וסוערת, מכה ולוטפת . המשנה בוחרת באהבה כיסוד הכרתי בתהליך הבריאה, יצירה ועשייה כרגש ממשי ב"רוח חיים" . a . חיי אנוש — חיי אנוש מקבלים משמעות פועלת במשנה הסדורה, כאהבה 113 אקטיבית בחיי אנוש, יזומה, לא סבילה, רצייה הבאה מ"ראייה-הכרה" . ראייה המתחילה כבר בסוף ההקדמה למשנה הסדורה עצמה : "האנושות רוחשת במציאות הוֹוָה ומשתנה . יופייה והדרה של הבריאה האנושית כיופי הבריאה כולה מִפגש שיח חיים הַלְּלוּיָהּ", וכמובן גלומה, כאמור, ביסוד י' . b . ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק שני, פרק חמישי, סעיף ( 1 ) , עמ' 150 , שפינוזה מגדיר ורואה את "האהבה שאינה אלא ההנאה מדבר וההתאחדות עמו" . וממשיך ( שם, סעיף ( 5 ) , עמ' 151 ) ואומר : "והכרחי הוא שלא נשתחרר ממנה, מאחר שבגלל חולשת טבענו, לא היינו יכולים להתקיים בלי ליהנות ממשהו, אשר עמו אנו מתאחדים ועל ידו אנו מתחזקים" . שפינוזה רואה את החיות בחיי האנוש כמתגברת ועולה או יורדת ונחלשת, הכול בהתאם לנסיבות החיים מבלי לראות ולהכיר באהבה כרגש העומד על חייו בזכות עצמו . ה"אהבה" מופיעה כיסוד י' הכרתי ואחרון : "אהבה היא טעם חיי אנוש" ומשמשת סוגרת ומשלימה את היסודות, על אף שאין בהם סדר הייררכי כלשהו . לפיכך, מהווה ה"אהבה" מהות פועלת בטבע בכלל ובאנוש בפרט . היות שהמשנה הסדורה על ביאוריה נכתבת בלשון בני-אדם ומכוונת אל בני-האדם, היא מדגישה
|
|