|
|
עמוד:221
221 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם יחיד, לאזרחים הרגילים במותגים הזולים, ולעשירי העם, למצליחנים, במותגים היקרים . אומנם תרבות הצריכה היא המציאות הממשית והאמיתית של מרבית האנושות, אבל רוב בני-האדם נמצאים עם עצמם ובאיסוף רגעים מצטברים של דרך חיים, של הפרט, בפרטים הקטנים האין-סופיים, היחיד מייחל ומקווה לסביבה אוהבת אשר תכיר בו, תתייחס אליו, ולוּרק כאל חי בעל ערך . דִיוֹטִימָה מבארת את האהבה ל סוקרטס ב כתביאפלטון , כרך שני, המשתה , עמ' 132 , הוצאת שוקן, תרגום : יוסף ג' ליבס, ואומרת : "כל תשוקה לטוב ולאושר היא אהבתו העיקרית ורבת הערמה של כל אדם : אך הפונים אל אהבה זו בהרבה דרכים אחרות, במסחר או בגימנאסטיקה או בפילוסופיה, אין אומרים עליהם שהם אוהבים, ואינם נקראים מאהבים, אלא רק ההולכים בסוג אחד של האהבה ושוקדים עליו, נושאים את שמו של הדבר השלם : אהבה, ולאהוב ומאהבים" . b . המשנה רואה את ה אהבה לסוגיה ומיניה השונים וגם על כל דרכיה ומשמעויותיה, כמתרחשת ופועלת בכל איכויות ההכרה השונות ליחידי האדם בקהילותיו . כאשר יסודות הכרתיים אלו במפתח המשנה מכוונים לכל שלוש המשניות ובהן משנהסדורה : עולםחייקהילות . המשנה רואה קשר חיובי וישיר בין איכות והתמד האהבה לבין הרגעים של מנעדי האושר הכולל של האנוש . האהבה האנושית היא ייחודית, בהיותה רִגְשָׁה גלויה וסמויה השלובה עם חושניות כ"טעם" נלווה, המשפיעה בפועל ממש על מהות האדם בחיי היום- יום, ואילו כל הרגשות האחרות, עוגמת נפש, כעס, צחוק-שמחה, קנאה, וכו' ברובן רציות ורגשות סבילות בלבד . אומנם רציות ורגשות ברגעים של מנעדי איכות אושרו המיידי של היחיד, כמו שמחה וצחוק המחזקות את הכמיהה אל רגשות אלו ומהוות נדבך לחיות איכותית יותר . גם שמחת שיכורים מרחיבה מייד את אהבת החיים שלהם, אך בפועל מרעילה את כבדם, מקצרת את חייהם, פוגעת בסביבתם וגורמת להם לחיות בשבי ושעבוד השיכר ובגלות החיים . זוהי אהבה ממכרת, שהאוהב אינו אוהב את מושאו אלא אוהב את עצמו, רגשותיו, דבר הגורם לנרקיסיזם מוחלט . ייתכן שיש אהבה מסוג רִגְשָׁה אחרת אך לא מוכרת לנו כרגשות וחושים השלובים גם בבעלי חיים, ב"דוממים" ובכל ה"ישים" האחרים . יסוד י' מעמיד ומציב את האהבה כתכלית בסיסית לקיום אנושי, כטעם החיים, כאמור . ברור ובהיר לנו שאדם החי את חייו ללא אהבה כמוהו
|
|