|
|
עמוד:219
219 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם מהות יסוד י' במפתח המשנה : "אהבה היא טעם חיי אנוש" . מרגע מצת החיות, האדם מתנסה בחוויותיו ובורר את "הטובות" לו וגם מתייג את ה"רעות" לו . הצורך לחום, שיח, חמלה מתחיל כבר ממצת החיות וממשיך בינקותו ביתר תוקף לאורך דרך חייו . הצורך להיות אהוב צרוב ב"רוח חיים", מלווה כל רגע ורגע את היחיד במסעו האחד והיחיד . האהבה היא חושנית גם בהכרה לא מודעת כל משך המסע, וכאשר האדם בהכרה מודעת, הוא יודע זאת כשאהבה רוחשת בו פעמים יותר רבות . כאשר זוהי אהבה המופעלת על הגופרוח בהעצמת תחושת כוחה של הנפשגוף, הרי אפשר להגדירה כאהבה סבילה, אך אהבה יזומה, הבאה מתוך ראייה-הכרה איכותית התופסת את המציאות הממשית תוך הסכמה, שיתוף ואיחוד עם מושאה האהוב, "היא" אהבה עם טעם החיים, המעצימה את האוהבים ומקטינה את החרדות והפחד . המשנה הסדורה אינה רואה את האהבה רק כאפיון של שמחה, אלא להפך, באהבה יש גם שמחה ויש בה גם רגשות וחושים אחרים . האהבה היא "טעם" מלווה לאורך הדרך הנמשכת ומשתנה . ואיתה, עם הדרך המשתנה, משתנה גם האהבה ואיכותה עולה ויורדת, נעלמת וחוזרת, ריבוי אהבות במסע האחד לאורך הדרך . b . כאשר "אהבה היא" עוצמתית, רגשית וחושית, ומגיעה כרצייה פועלת, אזי בעיות היחיד הקונקרטיות משנות את סדר עדיפויותיהן . בפועל האהבה משנה את סדר העדיפויות בין שהיא סבילה או פעילה . כאשר ה"אהבה היא" אובססיבית הרי היא כמחלה הטעונה איזון וטיפול . האהבה במשנה הסדורה בהמשך, היא אומנם "על כל דרכיה ומשמעויותיה הפועלות", אך יש לה הגדרה ברורה למהותה הפועלת . אהבה המקדמת את היחיד והקהילה לאושר וטוב איכותיים יותר, כמוגדר במשנה, היא רצייה או הפעלה אקטיבית הנובעת מאיכות ראייה-הכרה התופסת את המציאות הממשית . הנתינה הספציפית והנמשכת היא השתתפות במעשה יצירה, ראיית יופי הבריאה בהוויה עד התפעלות הנפשגוף להארתה באושר כ"אהבה שאינה תלויה בדבר" . שפינוזה ראה באהבת אלוהי טבע, אהבת אלוהים כשלמות האהבה, כאמור לעיל, וכפי שנאמר בפשטות על ידי יוחנן ב איגרתא' ד, ח : "אלוהים הוא אהבה" . להבדיל מ שפינוזה, המשנה הסדורה אינה מדברת או מתארת את האלוהים האפשרי . לתפיסתה כל התופעות
|
|