|
|
עמוד:218
218 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה סדורה : כללית ( אישית ) , בפרק השלישי "מימוש", מפרטת ומבארת, שמדובר באהבה "על כל דרכיה ומשמעויותיה" ( ראו בהמשך, ביאור 159 ) . המשנה רואה מתאם ישר בין השבחת רגעים של מנעדי איכות האושר של היחיד לבין זיכוך אהבותיו . אהבות הנגרמות ברמת ההכרה הראשונה לתפיסתו של שפינוזה הן פחות אמיתיות, פחות יציבות, ובהן היחיד חוזר ומכאיב לעצמו לאורך כל חייו . לראיית המשנה הסדורה, ככל שהוא פועל מהתבונה ובונה דרכו מראייה והכרה ממשית ואמיתית של התופעות הממשיות, של עצמו וסביבתו, כן הוא ישביח באיסוף רגעים של מנעדי איכות אושרו ואהבותיו . האדם שואף לחיות את חייו על כל סוגי אהבותיו כך שיהיו מתוך ראייה והכרה מהדרגה השנייה, השלישית ומעלה, לתפיסתו של שפינוזה, כך יהיה שרוי ונמצא בטעם חייו . בדרגת הכרה אינטואיטיבית שלישית ומעלה, לתפיסת שפינוזה , היחיד חווה את אהבותיו באופן של הוויה מתרחשת על-זמנית . גם במקרה שבו האהבה פגה ונעלמת, עדיין נצחיות האהבה ל"יש" כלשהו, כמו אישה, איש, ילד, מקום, חיה וחפץ, צרובה בנפשגופו, בזיכרון טוב ואסיר תודה על שזכה בה . זיכרון האהבה הממשית והאמיתית מחזק את חיותו ומביא אותו לראות ולהכיר בתפיסת מציאות ממשית ואפשרית עם איסוף רגעי איכות אושרו ואהבותיו . a . היא — ב אתיקה , חלק ג', משפט 13 , עיון, עמ' 209 , אומר שפינוזה : "אהבה 111 אינה אלא שמחה בלוויית אידיאה של סיבה חיצונית . . . ועוד אנו רואים, שהאוהב חותר בהכרח לשמר את הדבר האהוב" . המשנה הסדורה מקבלת חלקית את ראיית שפינוזה לתקופתו ולניסיונו . הנפשגוף, בהיותה אוהבת מרגישה שמחה, מכיוון שיש לה הכרה של העצמת חיותה וכוחה ולכן, לא בהכרח חותר האוהב לשמר את הדבר האהוב עליו . שפינוזה מנסה לצמצם את הרגשות, וראה כמה מהן כעירוב עם רִגְשָׁה אחרת, ולא ראה את האהבה כעומדת נפרדת ובסיסית ב"צבעה", בהשפעתה הפועלת יחד עם הרגשות האחרים . הרגשות שלובות זו בזו ובעלות איכות שונה האחת מרעותה . יש קשר רב בין הרגשות ואפיוני האופי וההתנהגות, אך לא כאן המקום להרחיב, ראו הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיה שלההכרה או מורהאנכי . כמו כן, היחיד גם חותר לשמר את חיותו בכללותו, את מהותו והדברים האהובים או חביבים עליו שזורים יחד עם רגשות אחרות לשמר את חיותו . רוב יחידי האנוש אוספים רגעי מנעדי איכויות אהבה, זהו
|
|